רע"ב 5607/22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשאלה האם יש להעניק לאסיר שחרור מוקדם על תנאי. האסיר המדובר הורשע בעבירות מין והפרת אמונים, והמדינה מתנגדת לשחרורו. על בית המשפט לבחון האם קיימות נסיבות חריגות להיעתר לבקשת המדינה לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר לשחרר את האסיר על תנאי. השופט מציין כי רשות ערעור ניתנת רק לעתים רחוקות ויש לדון בה רק במקרים המעוררים שאלות בעלות עניין ציבורי ומשפטי מיוחד. מאחר שההחלטה מתבססת על עובדות המקרה הספציפיות והחלטות בית המשפט הקודם לא היו בלתי סבירות, השופט קובע כי יש לדחות את בקשת המדינה למתן רשות ערעור. השופט מדגיש כי חומרת העבירה של האסיר, התנהגותו בכלא וסיכויי השיקום שלו – הכוללים את כנות החרטה שלו – הם שיקולים מרכזיים. השופט דן בדעות השונות בנוגע לחרטה של האסיר, ומציין כי מדובר בסוגיה מורכבת, ומגיע למסקנה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי האסיר הביע חרטה מספקת הייתה סבירה. כמו כן, השופטת מתייחסת למחלוקת על כדאיות שיקומו של האסיר, ומציינת כי על ועדת השחרורים לתת משקל משמעותי לחוות דעת רשמיות של המדינה תוך התחשבות גם בחוות דעת פרטיות. במקרה זה, השופט מוצא כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר להעדיף דעה פרטית על פני חוות דעת של המדינה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות, לא הייתה בלתי סבירה. לבסוף, השופט מזכיר כי האפשרות שהאסיר ימשיך בטיפול הפרטי שלו לאחר שחרורו מוסיפה ערך לעניינו, במיוחד שכן היא עשויה להועיל לחברה. ככלל, השופט קובע כי המקרה אינו מעורר סוגיות ציבוריות או משפטיות חריגות, ובקשת המדינה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחית.