בש"פ 9487/17

תקציר

בהכרעת הדין בערעור החליט בית המשפט לקבל את הערעור וביטל את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, וקבע כי יש להותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. סעיף 21(ב) לחוק המעצרים דורש ראיות לכאורה לאשמת המעצר עד למשפט, ובית המשפט המחוזי מצא תחילה כי די בראיות אלה, וייחס אותן למניעים חזקים ולהתנהגות בעקבות האירוע. עם זאת, החלטת המשך הטילה ספק ביכולתן של הראיות לתמוך בכוונה הדרושה לאישומי רצח, הציעה הריגה כסבירה יותר והציעה חלופות מעצר. בית המשפט זיהה את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקשורה לאישומי רצח, והכיר בחריגים במצבים נדירים המצדיקים אמצעי מעצר חלופיים. למרות בחינת נסיבותיו של המשיב והפנייתו, המליץ שירות המבחן שלא להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני, בנימוק של מתחים לא פתורים, סיכון להישנות ההתנהגות וסכנה פוטנציאלית לכל המשפחות המעורבות. בית המשפט דבק בהמלצה שלילית זו, והדגיש כי נדרשת הצדקה חזקה לסטות ממנה. צוינה ההשפעה הפוטנציאלית של הסכם סולחה בין המשפחות, שעשויה להוביל לבחינה מחודשת של המעצר. בסופו של דבר, עד להשלמת הסכמות אלה, נותרה ההחלטה להשאיר את המשיב במעצר, דבר המחזק את גישתו הזהירה של בית המשפט לאיזון בין ביטחון הקהילה לבין שיקולים פרטניים.