ע"א 416/58

תקציר

המקרה של נאסר א. ג'דעון נגד סאלם סלימאן סובב סביב סכסוך בין שני בעלי נכסים בנצרת בנוגע לתקנות בנייה וזכויות קניין. המערער, לאחר קבלת היתר בניה בשנת 1957, החל לבנות קומה נוספת על נכסיו, אשר הופרדה מרכושו של המשיב בסמטה ברוחב שני מטרים. בנייה זו הפרה לכאורה את הוראות התב"ע המחייבות חריגות ספציפיות מגבולות המגרש. המשיב טען כי הקומה הנוספת חסמה את שדה הראייה, האור והאוויר שלו וגרמה לו נזק, ולכן ביקש צו מניעה נגד הבנייה. בית משפט השלום דחה תחילה את התביעה, והציע הסכם מכללא לתוספת בנייה על בסיס תקופת הבנייה המקורית בשנת 1932. אולם, בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, הפך החלטה זו, תוך התמקדות באופייה הבלתי חוקי של בניית המערערת על פי תכנית בניין העיר, אשר הקימה למשיב עילת תביעה נזיקית. תקנה 15 לתכנית הבניה הייתה מרכזית, וציינה מכשולים נדרשים שהמערערת לא עמדה בהם, ובכך פגעה בזכויות המשיב. בערעור שלאחר מכן נדונה השאלה האם עומדת למשיב תביעת נזיקין תקפה בשל הפרת העבירה על ידי המערער והשלכותיה על דיני הבניה לפי סעיף 55א לפקודת הנזיקין האזרחיים. סעיף זה מאפשר תביעת נזיקין כאשר מופרת חובה חקוקה שנועדה לטובת הציבור או הגנה על הפרט, וכתוצאה מכך נגרם נזק. נימוקי בית המשפט הדגישו כי חוקי הבנייה משרתים לא רק אינטרסים ציבוריים כלליים, אלא גם יוצרים זכויות ספציפיות לבעלי קרקעות סמוכות. נקבע כי בצדק החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לערכאת השלום לצורך קביעת נזקים ממשיים שנגרמו למשיב עקב הפרתו של המערער. הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את מעמדה של המשיבה בתביעת נזיקין מכוח הפרת חובה חקוקה במסגרת תקנות הבנייה המקומיות.