תא"מ 53172-01-15

תקציר

התובעת, חברת ביטוח, מבקשת לקבל בחזרה את תגמולי הביטוח ששולמו למבוטח שרכבו נפגע בתאונה, וכן את סכום ההשתתפות העצמית ששילם המבוטח. רכבו של המבוטח חנה בבית החולים כפר שאול בירושלים, ובפתק שהשאיר עליו עד ראייה ניטרלי נטען כי משאית ספציפית פגעה ברכב וכללה את מספר לוחית הרישוי. טענת התובע מבוססת על הערה זו. הנתבעים, בעל המשאית והנהג, מכחישים כי המשאית הייתה מעורבת בתאונה. לטענתם, הפתק אינו קביל כראיה משום שמחבר הפתק לא נכח בבית המשפט לחקירה נגדית, ולכן התובע אינו יכול לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בית המשפט פוסק לטובת התובע מכמה טעמים. ראשית, הנאשמים לא התנגדו לקבילות הפתק במועד, ולכן הוא נחשב לראיה לגיטימית. שנית, הפתק נופל תחת חריג Res Gestae לכלל עדות שמיעה, שכן הוא נכתב באופן ספונטני בסמוך למועד התאונה, והאירוע שהוא מתאר הוא מרגש ויוצא דופן. שלישית, גם אם הנתבעים התנגדו במועד, וההערה לא נפלה תחת חריג כלשהו, עדיין בית המשפט היה מקבל אותה כראיה ומייחס לה את המשקל הראוי, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. הראיות הנסיבתיות תומכות בטענת התובע כי רכבו של המבוטח ניזוק ממשאית הנתבעת. עדותם של הנאשמים לא הייתה אמינה והעלתה יותר שאלות מכפי שענתה עליהן. זאת ועוד, התובעת פעלה במלוא המרץ להוכחת טענתה, בעוד הנתבעים לא הציגו כל גרסה חלופית סבירה לאירועים והתעלמו מהוראות בית המשפט להביא ראיות מסוימות. בית המשפט מוצא כי התובעת הוכיחה את תביעתה במאזן הסתברויות ומורה לנתבעים לפצות את התובעת בגין תגמולי הביטוח ששולמו, סכום ההשתתפות העצמית, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. פסק הדין ניתן לערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום.