המ"ש 3021-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו בתיק המ"ש 3021-03-26 (סאלח נ' מדינת ישראל ואח')** **רקע עובדתי:** ההחלטה ניתנה על ידי בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופטת ג'נווה נחאס עראף) במסגרת בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ("חסד"פ"). הבקשה הוגשה בגין דו"ח תנועה מס' 90531129212, שניתן ביום 28.4.2025 בגין נסיעה במהירות מעל המותרת (עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). המועד האחרון להגשת בקשה להישפט חל ביום 26.8.2025, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 4.3.2026, באיחור ניכר. **המסגרת הנורמטיבית והדין החל:** 1. **סעיף 230 לחסד"פ:** סעיף זה קובע את המסגרת הבסיסית לבחינת בקשה להארכת מועד להישפט. הוא מאפשר לבית המשפט לקיים משפט גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטה. 2. **סעיף 229(ה) לחסד"פ:** סעיף זה מגדיר את התנאים המרכזיים שבהם תובע (ובאופן עקיף, בית המשפט) יכול לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד. התנאים הם: * הבקשה לא הוגשה במועד **"בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד".** * הבקשה הוגשה **"מיד לאחר שהוסרה המניעה."** 3. **השוואה לדיון בבקשה לביטול פסק דין:** בית המשפט מציין כי השיקולים בבחינת בקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים בבקשה לביטול פסק דין (סעיפים 130 ו-240 לחסד"פ). זאת, בהתאם להלכה שנקבעה ב-רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ"י. המשמעות היא שנדרש "טעם טוב וראוי" להסבר האיחור, ובית המשפט ישקול האם אי-היעתרות לבקשה תגרור **"עיוות דין"** למבקש. 4. **עיוות דין:** בהתאם ל-רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, על בעל הדין המבקש להוכיח קיומו של עיוות דין, עליו לבסס את טענתו בפירוט, תוך תמיכה בראיות ומסמכים בעלי פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **עיקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך השיפוטי:** נקודה מרכזית בהחלטה היא הדגש על חשיבותם של עקרונות אלו, במיוחד כאשר מדובר בקנס שכבר שולם. כאשר קנס דו"ח תנועה משולם, הדבר נחשב להודאה והרשעה ונשיאה בעונש, בהתאם לסעיף 229(ח) לחסד"פ. בית המשפט, בהסתמך על עפ"ת 45994-03-23 (אברהם כבוד נ' מדינת ישראל), קובע כי הארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס אפשרית רק במקרים מיוחדים וחריגים ביותר. 2. **התמודדות עם טענת תשלום על ידי אחר (ללא ידיעת המבקש):** * **הלכה מחייבת:** ההחלטה מרחיבה ומחדדת את ההלכה המשפטית בנוגע למצבים בהם נטען כי דו"ח שולם ללא ידיעת הנהג, למשל על ידי בן משפחה. בהתבסס על רע"פ 2937/17 (פלדמן נ' מדינת ישראל) וכן עפ"ת 60802-12-22 (עודי עודה נ' מדינת ישראל), בית המשפט קובע כי: * **השתכללות ההרשעה:** הרשעת הנהג מתגבשת במעמד תשלום הקנס. עם חלוף המועד להגשת בקשה לביטול או להישפט, ההרשעה הופכת לחלוטה. * **אחריות המבקש:** רשויות מנהליות ומשפטיות אינן מחויבות לבדוק מי בדיוק שילם את הקנס (האם המבקש, מישהו אחר בהנחייתו, או בניגוד לדעתו). * **אי-הצדקת מקרה חריג:** גם אם התשלום בוצע על ידי בן משפחה, אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק מקרה חריג המצדיק הארכת מועד, במיוחד אם הנהג ידע על קיום הדו"ח ולא הוכחו נסיבות מיוחדות. 3. **תצהיר של נהג אחר כהוכחה:** * **הלכה עקבית:** בית המשפט מדגיש כי הפסיקה קבעה באופן עקבי שתצהיר של אדם אחר, המודה בנהיגה ברכב וביצוע העבירה במועד, אינו מהווה עילה מספקת להארכת מועד להישפט. בהתבסס על עפ"ת 66594-03-24 (דילן נ' מדינת ישראל) ו-רע"פ 1446/14 (ריאד נ' מדינת-ישראל) ו-רע"פ 8427/17 (סאלם), ההחלטה מאמצת קו זה. * **היעדר עיוות דין:** טענה זו, גם אם מגובה בתצהיר, אינה מבססת כשלעצמה "עיוות דין" המצדיק את היעתרות לבקשה, בניגוד להלכה המותווית ב-רע"פ 7709/13 (שמעון סאסי נ' מדינת ישראל). 4. **צבירת נקודות כמניע להארכת מועד:** * **דחייה עקבית:** ההחלטה מציינת כי הפסיקה קבעה באופן עקבי שצבירת נקודות לחובת הנהג אינה מהווה עילה להארכת מועד להישפט. * **מניעת מסלול עוקף משרד הרישוי:** המטרה מאחורי קביעה זו היא למנוע יצירת "מסלול עוקף" למשרד הרישוי, שבו נהגים ינסו להימנע מהשלכות צבירת נקודות באמצעות הארכת מועד להישפט. **מסקנות בית המשפט:** לאור האמור, בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. הנימוקים העיקריים לדחייה הם: * הדו"ח שולם זה מכבר, מה שמצביע על הודאה, הרשעה ונשיאה בעונש. * המועד להגשת הבקשה חלף באיחור משמעותי. * המבקש לא הצביע על נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות סטייה מהעיקרון של סופיות הדיון. * טענת התשלום על ידי הבת, ללא ידיעת המבקש, אינה מהווה עילה מספקת לפי הפסיקה, ואינה יוצרת עיוות דין. * תצהיר הבת המודה בנהיגה אינו משנה את התוצאה, שכן פסיקה עקבית דוחה טענות מסוג זה כעילה להארכת מועד. **משמעות ההחלטה:** ההחלטה מדגימה את הגישה המחמירה של בתי המשפט לתעבורה בכל הנוגע לבקשות להארכת מועד להישפט, במיוחד לאחר תשלום הקנס. היא מחזקת את חשיבותם של עיקרון סופיות הדיון, יעילות ההליך השיפוטי, ואחריותו של הנהג המקבל את הדו"ח. ההחלטה מבהירה כי טענות כגון תשלום על ידי בן משפחה, או תצהיר נהג אחר, אינן מקבלות משקל מספק כעילה להארכת מועד, אלא אם כן מתלוות להן נסיבות יוצאות דופן ומבוססות היטב, המצביעות על עיוות דין ממשי.