בר"ע 1895/02

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט קמא, ודחה את הערעור בעניין תשלום מזונות ומזונות. ערכאת הערעור הדגישה כי לא תתערב בפסיקת המזונות של בית משפט קמא אלא אם נפלה טעות מהותית. פסק הדין התבסס על כלל אי ההתערבות, והדגיש כי אם השיקולים היו מאוזנים, ההחלטה הראשונית הייתה נותרת על כנה. בית משפט קמא קבע את צרכיו החודשיים החיוניים של הקטין, בניכוי קצבת ילדים והוצאות רפואיות חריגות, על 1,000 ₪, בתוספת 500 ₪ להוצאות הגן. המערערת נדרשה לשלם שליש מדמי השכירות החודשיים, השווים ל-183 דולר. חלוקת אחריות כספית זו נמצאה ראויה ובמסגרת צרכיו החיוניים של הקטין, המצדיקה אי התערבות. באשר למזונות העבר, שהיו חייבים בהם מיום 28.3.01 ועד ליום 27.5.2002, הורה בית משפט קמא על תשלום ב-24 תשלומים של 1,700 ₪ כל אחד. ערכאת הערעור ציינה כי הדבר מטיל נטל משמעותי על המערער, הסובל מנכות נפשית. בהתחשב בהכנסותיו ובאחריותו כלפי ילדים אחרים, בית המשפט מצא התחייבות כספית נוספת זו מופרזת. משכך, בעוד חיוב המזונות הרגיל נשמר, נדחתה ההחלטה בעניין מזונות העבר להכרעה סופית בפסק דין עתידי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, כלומר כל צד יכסה את הוצאותיו המשפטיות.