ע"א 4548/91

תקציר

במקרים נשוא הערעור תבעה חברת חקלאי מרכז בע"מ, הנמצאת בפירוק, כספים המגיעים למספר אגודות חקלאיות שיתופיות הפועלות כארגוני גג של קיבוצים והתנחלויות. האגודות רכשו סחורה חקלאית מחקלאי המרכז וגבו לכאורה חובות של חקלאי המרכז למפעלים קהילתיים וקיבוצים שונים. חובות אלה נועדו לקיזוז כנגד התחייבויותיהם הכספיות לחקלאי המרכז אם יינתן צו פירוק, למרות שידעו על הקשיים הכספיים של החברה. סוגיות הליבה המשפטיות נסובו סביב תחולתן של הוראות קיזוז לפי חוק החוזים ופקודת החברות, קביעת המועד הרלוונטי לקיזוז כאמור והאם ניתן לפסול פעולות אלה כעיסוק בחוסר תום לב. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 74 לפקודת החברות, המחליף את הוראות הקיזוז שבחוק החוזים, חל בתרחישי פשיטת רגל, ומאפשר קיזוזים שנוצרו לפני פשיטת הרגל. מועד צווי הפירוק נקבע כמכריע לקיזוז כאמור. נמצא כי לאגודות היו קיזוזים כדין לפי חוק החוזים לפני מתן צו הפירוק, שלא בוטלו בפקודת החברות. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן פעולות האגודות מהוות העדפה כוזבת לפי פקודת פשיטת הרגל, תוך שהוא מציין זכויות משפטיות במסגרת פעולות קיזוז חד צדדיות ללא הסכמת החייב. בית המשפט הכיר בחקיקה הבינלאומית הקיימת המגבילה המחאות חוב כאלה, אך ציין את היעדר הוראות חוק ישראליות נגד רכישות חוב עתידיות לצורך קיזוזים, ולעתים קרובות חוזר לדוקטרינת תום הלב. השופטת ביניש התייחסה לחוסר השוויון שיצרו תמרונים משפטיים אלה, שקידמו נושים מסוימים המקורבים לחברה מבחינה כלכלית, ובכך הציעה פתרונות חקיקתיים לסוגיות אלו. בסופו של דבר, בית המשפט החליט אחרת בכל הערעורים, קיבל אחד מהם ודחה את האחרים עם צווי הוצאות בהתאמה. בערעורים הושם דגש על קביעת קווים מנחים חקיקתיים ברורים יותר שיבטיחו יחס הוגן לנושים במהלך פירוקים כאלה, לצד האיזון המאותגר בין חופש חוזי להתנהלות אתית.