ת"א 18217-05-16

תקציר

התובע תבע את הנתבעים לאכוף הסכם מכר מקרקעין. התובעת טענה כי קיימים מספר מסמכים המהווים יחד הסכם מכר מחייב. הראשון היה מכתב כוונות חתום על ידי שני הצדדים, אשר התווה את עיקרי תנאי ההסכם. מסמך נוסף, שנכתב על ידי הנאשם, פירט אף הוא את עיקרי הדברים, אך הוסיף פרטים נוספים. התובעת טענה כי מסמך זה אישר את ההסכמים הקודמים. עם זאת, השופטת מצאה כי לא מכתב הכוונות ולא המסמך השני היוו הסכם מכר מחייב, ואף לא ייצגו את כוונת הצדדים להיות מחויבים בהסכם מכר. השופט ביסס קביעה זו על מספר גורמים. ראשית, בשני המסמכים צוין כי הסכם מכר ינוסח על ידי עורכי דין, מה שמצביע על כך שהצדדים לא התכוונו שהמסמכים עצמם ישמשו כהסכמים מחייבים. שנית, הפרטים המתוארים במסמכים לא היו ספציפיים או סופיים דיים כדי להוות הסכם מלא. בנוסף, התנהלות הצדדים לאחר חתימת המסמכים הראתה כי הם לא ראו בהם הסכמים מחייבים. התובע לא שילם את מלוא מחיר הרכישה, ולא הובאו ראיות לכך שהתובע אף ניסה לעשות כן. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא דיווחה על ההסכם לרשויות המס, דבר הנדרש על פי חוק אם ההסכם מחייב. זאת ועוד, מהראיות עולה כי התובעת עיכבה את הליך החתימה על הסכם מכר במשך מספר חודשים, ולא נענתה לבקשות הנתבעים להשלים את העסקה. השופט הגיע למסקנה כי זכותם של הנתבעים לסיים את המשא ומתן ועל כן יש לדחות את תביעת התובע. השופט הורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 60,000 ₪, בשל ניהול ההליך והעובדה שטענות הנתבעים הוכחו.