רע"א 4710/00

תקציר

במקרה הנדון, ערער המבקש על פסק בורר בעניין פיצויי פיטורים ופיצויים אחרים בעקבות פיטוריו על ידי המשיב. הוא ביקש לבטל את פסק הבוררות, בטענה כי הסכם הבוררות אינו תקף בשל חוסר הסכמתו וזיוף לכאורה של חתימתו. הבורר, מר אריה גילת, קבע כי המבקש פוטר כדין והוא זכאי לפיצויים, לרבות פיצויי פיטורים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש, תוך שהוא מדגיש את השתתפותו הפעילה בהליכי בוררות ואת חתימתו על הסכם הבוררות, בין על ידו ובין על ידי בא כוחו. בית הדין בחן האם נושא הבוררות מצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה והאם הסכם הבוררות פסול בשל עיסוק בענייני עבודה המוגנים בדרך כלל מפני בוררות. שתי השאלות נענו בשלילה, כאשר בית המשפט לא מצא עיוות דין או הפרת תום לב בהליכי בוררות. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וחזר והדגיש כי יש להעלות טענות בדבר היעדר סמכותו של הבורר ואופיין המגן של זכויות תעסוקה מסוימות במועד ובתום לב. היא הדגישה כי אי ערעור על סמכות השיפוט במהלך בוררות מונע בדרך כלל התנגדויות מאוחרות יותר, במיוחד כאשר לא נגרם עוול מהחלטת הבורר. משכך, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מותיר על כנו את פסק הבורר ומאשר את הטיפול הפרוצדורלי של בית המשפט המחוזי.