ע"ב 944/03

תקציר

התובע, חשמלאי המועסק על ידי העירייה הנתבעת, תבע תשלום סיכון נוסף או לחילופין תוספת שכר של 10%. התובע נפגע בשנת 1994 ולאחר שחזר לעבודה הועבר לתפקיד אחר. העירייה הפסיקה לשלם לו את תוספת הסיכון הנוספת, מה שהוביל את התובע לפנות לבית המשפט. הסיכון הנוסף שולם לעובדים בתפקידים מסוכנים, לרבות התובע בעת שעבד כחשמלאי. בית הדין מצא כי התוספת מותנית וקשורה לעבודה מסוכנת, ומשמעות העברתו של התובע היא שהוא אינו זכאי לה עוד. בנוסף, איחורו של התובע בשלוש שנים במתן מענה לאי התשלום הצביע על ויתור. תשלום התוספת ללא אישור הפר את חוק יסודות התקציב, והפך אותה לבלתי חוקית ואינה יכולה להצדיק את המשך התשלום. ההסכם הקיבוצי המאשר חריגות שכר מסוימות לא חל על התובע משום שהתוספת לא שולמה לו בפועל לפני חתימתו. בית הדין דחה גם את טענת הקיפוח של התובע, שכן מצבו שונה מעובדים אחרים שהמשיכו לקבל את התוספת גם לאחר המעבר. הנוהג הנטען של תשלום התוספת לאחר שינוי עמדה לא הוכח, ובכל מקרה התבסס על הסכם בלתי חוקי. הבטחתו של המשנה למנכ"ל להעלאה של 10% הייתה חסרת סמכות ולא הייתה מוצדקת מבחינה משפטית ומוסרית. לבסוף, החלטת ועדת ההפרטה, שניתנה לתובע הזדמנות הוגנת לטעון, הייתה מחייבת. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.