ת"א 1322/94

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למותה הטרגי של בלוריה אוחיון בידי שישה נאשמים, שהיו שוטרים או מתנדבים במשמר האזרחי. השוטרים הורשעו במשפט פלילי בגרימת מותה של אוחיון, לאחר שחנקה באכזריות במהלך ניסיון להוציא ממנה חשודה כמנת סמים מוסתרת. האירוע התרחש ב-11 באוקטובר 1989, כאשר אוחיון, אישה בת 32 שעסקה בזנות ובשימוש בסמים, נבלמה באלימות על ידי השוטרים, מה שהוביל למותה הטרגי. סגן הנשיא השופט דן ארבל הרשיע את הנאשמים, ותיאר את מעשיהם כבלתי סבירים ומוגזמים, שהסתיימו במוות אכזרי וניתן היה למנוע. עיזבונה של אוחיון קיבל 500 אלף שקל כפיצוי על הכאב והסבל שנגרמו לה, וכן על קיצור תוחלת חייה. בנוסף, נפסק לבנה, אדי אוחיון, שהתייתם בגיל צעיר, 700 אלף שקל כפיצוי על אובדן מזונות אמו. סכום זה חושב על בסיס השכר הממוצע במשק, תוך הכרה בכך שתרומותיה הכספיות של אוחיון למשפחתה עלו על נתון זה. בית המשפט גם הורה לנאשמים לפצות 20,000 ₪ עבור הוצאות הלוויה וקבורה של אוחיון. יתר על כן, פסק הדין זיכה את התובעים 1, 2 ו-4 – ככל הנראה אדי אוחיון, סבתו ודודתו – לקבל ריבית על סכומים אלה, המחושבת לפי מחצית הריבית החוקית, מיום מותו של אוחיון ועד ליום התשלום בפועל. לבסוף, הנתבעים היו אחראים במשותף לתשלום הוצאות המשפט של התובעים, בסך כולל של 120,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלה היו אמורים לצבור ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.12.2004 ועד לתשלום מלא. הכרעת הדין הדגישה את ערך חיי האדם, ללא קשר לרקע של הקורבן, והכיר בנסיבות הקשות של בנה הצעיר של אוחיון ובהשפעת מותה עליו.