תמ"ש 18561/07

תקציר

השופט, איתי כץ, פותח בביטול טענותיה המקדמיות של הנתבעת לדחיית התביעה על הסף. הטענה הראשונה, כי מדובר בטענה "מטרידה וקנטרנית", נדחית משום שהטענה אינה מבוססת והיא עמומה מכדי להצדיק סעד קיצוני. גם הטענה השנייה, לפיה אין מקום לתביעה שכן התובע הוא זכר, נדחית מאחר שהשופטת מסכימה עם פסיקות קודמות שהכירו בתביעת נזיקין עקב סרבנות גט, ללא קשר למינו של התובע. לגופו של עניין, דן השופט בשתי העוולות להן טוען התובע: רשלנות והפרת חובה חקוקה. השופט מוצא כי טענת הנתבע כי מדובר ב"שיהוי זמני" בלבד במתן הגט אינה מבוססת, נוכח סירובו העקבי של הנתבע לקבל את הגט ופסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים והעליונים המחייבים את הגירושין. באשר לעוולת הרשלנות, השופט מכיר בחובת הזהירות המושגית הקיימת בין בעל לאישה ומוצא כי הנתבע הפר חובה זו. השופטת מציינת כי נגרם לתובע נזק נפשי ולא ממוני כתוצאה מסירובו של הנתבע, הפוגע באוטונומיה האישית שלו, בחירותו ובזכותו למימוש עצמי. השופטת דוחה גם את טענות הנתבע כי טענות הנזק של התובע אינן מבוססות, וקובעת כי די בעדות התובע ובנסיבות כדי לבסס נזק. בתביעה לנזק כלכלי פוסק השופט לטובת הנתבע, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לנזק ממוני. באשר להפרת חובה חקוקה, השופט מצדד בתובע וקובע כי הנתבע הפר את סעיף 287 לחוק העונשין ואת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בכך שסירב לציית לצווי בית המשפט. בקביעת הפיצוי פוסקת השופטת לתובע 300,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בעבר, 100,000 ₪ פיצוי מוגדל בגין התנהגותו הזדונית של הנתבע ו-4,000 ₪ לחודש בגין נזק עתידי עד למתן הגט. כמו כן נפסק לתובע שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות התביעה. אם הנתבע לא ישלם סכומים אלה תוך 30 יום, יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. בסופו של דבר, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, תוך הדגשת חומרת ההתנהלות הפסולה והצורך במיגורה. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים ומיום 26.5.2010.