רע"א 23/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לסכסוך כספי בין בנק ללקוחותיו. הלקוחות הגישו תביעה נגד הבנק בנוגע לניהול חשבונם, וביקשו פסק דין הצהרתי לפיו אינם חייבים כסף לבנק, וכן נזקים הנובעים מפעולות הבנק. הבנק ביקש בינתיים פירעון מיידי של הלוואות שניתנו ללקוחות ופתח בהליכים לעיקול דירתם הממושכנת. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת הלקוחות, וקבעה כי תביעותיהם היו בסמכותה וכי תקופת ההתיישנות אינה חלה. לאחר מכן הגיש הבנק בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה ניתן. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי סעיפי כתב התביעה של הלקוחות בנוגע לנסיבות החתימה על שטר המשכנתא אינם בסמכותו של בית משפט השלום, אלא יתר הסעיפים צריכים לעמוד. עוד קבע בית המשפט כי התביעות אינן מיושנות, וחילק אותן לארבע קטגוריות. בקשת הבנק לחופשה לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר נדחתה. השופטת קבעה כי מאחר שמדובר בהחלטת ביניים והמחלוקת בין הצדדים טרם הוכרעה, לא יהיה זה ראוי להיעתר לבקשה, מה גם שהמצב הנוכחי נוטה לטובת הלקוחות. עוד ציינה השופטת כי סוגיית גילוי המסמכים, שהבנק העלה כדאגה, צריכה להיות מוכרעת על ידי בית משפט השלום בזהירות. בנוסף, השופט לא מצא טעם להתייחס לשאלת הסמכות וסבר כי הנושא צריך להידון בבית משפט השלום. לבסוף, השופטת מתחה ביקורת על השפה המסיתה של הבנק כלפי החלטות שיפוטיות קודמות והורתה לו לשלם את שכר הטרחה של הלקוחות.