חדל"ת 5936-10-19

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את בקשת הממונה לתשלום אגרת פיקוח בהליך חדלות פירעון זר, בקובעו כי דרישה זו סותרת את תקנות האגרות ואת עקרון חוקיות המינהל, הקובע כי ניתן לגבות אגרות רק אם אושר על פי חוק. במקרה זה, קרן השכחה הזרה לא סיפקה בסיס קונקרטי לאגרת הפיקוח, שכן הפקיד הזר לא ביקש פסיקת אגרות, דבר שהדגיש את חוסר הזכאות לאגרה לפי תקנה 5. תיק זה, בהיותו הליך חדלות הפירעון הזר הראשון בישראל, משקף את חשיבות שיתוף הפעולה והיעילות בהליכי חדלות פירעון בינלאומיים. תקנה 5 לתקנות שכר הטרחה מחייבת לגבות את האגרה מנאמן או מנהל הסדר שמונה על ידי בית משפט ישראלי, שאינה חלה כאן שכן הפקיד הזר מונה על ידי בית משפט אוסטרלי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא בסיס משפטי או תקדים בינלאומי להטלת אגרה כזו על פקידים זרים, והדגיש כי החובות המוטלות בחוק אינן חלות על נציגים זרים אלא אם נאמר זאת במפורש. בית המשפט ציין גם כי הדדיות היא המפתח בהליכי חדלות פירעון בינלאומיים, ומבטיחה כי לא יוטלו שלא בצדק על נציגים מקומיים או זרים דמי פיקוח. בסופו של דבר, בקשת הנציב נדחתה בשל היעדר סמכות סטטוטורית, ולא נדרשו הוצאות מאחר שהפקיד הזר לא עתר עבורן.