ת"א 60592-03-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על המידע שסופק, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד למתן פסק בורר משלים** **מבוא** פסק הדין דנן עוסק בבקשה למתן הוראה לפי סעיף 25 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, להארכת המועד למתן פסק בורר משלים. הסוגיה המרכזית המתעוררת היא כיצד יש ליישם את הוראת החוק בדבר מועד קצר להשלמת פסק בוררות, כאשר בפועל, נסיבות חיצוניות – התנהלות הבורר והליכים ערעוריים – משפיעות על התחלת מרוץ הזמנים. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, סעיף 25 - מטרתו והוראתו:** * **הוראת החוק:** סעיף 25 לחוק קובע כי במקרה שבית המשפט החליט להחזיר לבורר פסק בוררות לשם השלמתו, על הבורר לפסוק תוך שלושה חודשים מיום ההחלטה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. * **מטרת הסעיף:** מטרתו העיקרית של סעיף זה היא ייעול הליכי הבוררות והבאתם לסיום מהיר. הדבר נועד למנוע התמשכות יתרה של הליכים הנמצאים כבר בפני בורר, לאחר שהושקע בהם משאב זמן ומשאבים. כלומר, עקרון היעילות והסיום המהיר של ההליך המשפטי עומד בבסיס הוראה זו. 2. **סמכות בית המשפט להתערב במועדים שנקבעו בחוק:** * החוק עצמו מותיר לבית המשפט שיקול דעת במקרים מסוימים, כאשר הוא קובע "זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". משמעות הדבר היא שבית המשפט אינו כבול לחלוטין במועד הקבוע בחוק, ויכול, בנסיבות מתאימות, להאריך את המועד. 3. **עקרון תום הלב ושימוש לרעה בהליכי משפט:** * המשיבים העלו טענה כי הבקשה מהווה "שימוש לרעה בהליכי משפט" ונועדה "להאריך ולסרבל את ההליך כדי לחמוק מקיום פסק הבוררות". עקרון זה נועד למנוע ניצול לרעה של המערכת המשפטית לצורך השגת מטרות שאינן כשרות, כגון עיכוב בלתי מוצדק של הליכים. 4. **עקרון כיבוד הליכים ערעוריים ומניעת כפילויות:** * ההחלטה להמתין להכרעת בית המשפט העליון בבקשת עיכוב ביצוע, כפי שנקט הבורר, משקפת עקרון יסוד של כיבוד ההיררכיה השיפוטית ומניעת פעולות שעלולות להתייתר או להתנגש עם החלטות ערכאת הערעור. הדבר מבטא גישה של זהירות משפטית והימנעות מהוצאת משאבים מיותרים. **ניתוח הנסיבות והיישום המשפטי** 1. **החזרת פסק הבוררות לבורר:** פסק הדין המקורי הורה על החזרת פסק הבוררות לבורר לשם השלמתו. זהו התנאי המקדים לתחולת סעיף 25 לחוק. 2. **התנהלות הבורר כגורם מכריע:** נקודה מרכזית בפסק הדין היא החלטתו של הבורר עצמו מיום 18.12.2025, שבה קבע כי "מבלי להקל ראש בטענת ב"כ גרטנר, סבורני שמן הראוי להמתין להחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע". * **השלכה על מרוץ הזמנים:** החלטה זו של הבורר, כפי שציין בית המשפט, "דה פקטו הקפיאה למעשה את מרוץ הזמנים ואת הדיון בעניינים שהוחזרו לו". משמעות הדבר היא שהבורר, מתוך שיקול דעת מושכל, לא החל את מלאכתו להשלמת הפסק, והמרוץ של שלושת החודשים, לפי סעיף 25 לחוק, לא החל להתנהל באופן ממשי. * **נימוק משפטי:** בית המשפט קיבל את עמדת המבקשים לפיה הבקשה הוגשה "למען הזהירות בלבד". הוא קבע כי אין זה סביר לדרוש מהבורר לפסוק בתוך שלושה חודשים מיום פסק הדין המקורי, כאשר הוא עצמו בחר להמתין להחלטות ערכאה גבוהה יותר. הדבר יכול היה להוביל לדיון "חפוז שאינו הולם את טיבן ומהותן של ההשלמות הנדרשות". 3. **דחיית בקשת רשות הערעור ועיכוב הביצוע:** דחיית בקשת רשות הערעור (בר"ע) ובעקבותיה גם הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 28.12.2025, היו אירוע מכונן. רק לאחר דחייה זו, יכל הבורר להתחיל בפעולתו להשלמת פסק הבוררות. 4. **הסכמת המשיבים להארכה:** למרות טענותיהם לגבי שימוש לרעה בהליכים, המשיבים הסכימו בדיעבד לצורך במתן ארכה, אף אם לתקופה קצרה יותר (עד 28.2.2026). הסכמה זו, גם אם הייתה מוגבלת, חיזקה את עמדת המבקשים ואת הצורך בהתערבות בית המשפט. **החידוש המשפטי בפסק הדין** החידוש המרכזי בפסק דין זה טמון בהכרה וביישום של **גמישות פרשנית** בהוראת החוק הקבועה בסעיף 25 לחוק הבוררות, כאשר נסיבות חיצוניות, ובפרט התנהלות הבורר עצמו בשל הליכים ערעוריים, מעכבות הלכה למעשה את תחילת מרוץ הזמנים. בית המשפט, במקום ליישם את הוראת החוק באופן פורמליסטי ונוקשה, בחן את **רוח החוק** – יעילות וסיום מהיר – אל מול **נסיבות העניין הקונקרטיות**. הוא קבע כי כאשר הבורר, מתוך אחריות ומניעת כפילויות, מחליט להמתין להכרעה שיפוטית חיצונית, הרי שהמרוץ הקבוע בחוק אינו מתחיל בפועל. בהתאם לכך, סמכותו של בית המשפט להתערב ולקבוע מועד חדש, כפי שנקבע בסעיף 25 לחוק, נכנסה לפעולה. בכך, בית המשפט אינו מתעלם מהחוק, אלא מפרש אותו באופן דינמי התואם את המציאות המשפטית המתפתחת. **התוצאה** בית המשפט קיבל את הבקשה והאריך את המועד למתן פסק הבורר המשלים. הוא הותיר לשיקול דעתו של הבורר לקבוע את לוח הזמנים החדש, תוך הבעת אמון בכך שיפעל להשלמת החסר בהקדם האפשרי. ההחלטה על אי-הטלת הוצאות משקפת את התנהלות הצדדים ואת ההכרה בצורך האובייקטיבי להאריך את המועד, גם אם נטען תחילה על שימוש לרעה בהליכים. **סיכום** פסק דין זה מדגים כיצד עקרונות משפטיים, כגון יעילות, תום לב, וכיבוד הליכים, משתלבים עם פרשנות גמישה של הוראות חוק. כאשר התנהלות של צדדים או גורמים אחרים (כמו הבורר) משפיעה על יכולתם לעמוד במועדים חוקיים, בית המשפט מוכן להתערב על מנת לאפשר הליך הוגן ויעיל, תוך איזון בין מטרות החוק לבין נסיבות המקרה.