ת"א 2090/09

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות נגד בנק, שאוחדו לדיון. התביעה הראשונה הוגשה על ידי אישה בשם אתי, שחתמה על כתב ערבות וכתב אישור בקשר למסגרת אשראי שהעניק הבנק לחברה של בעלה. אתי ביקשה להוכיח כי הבנק פעל שלא כשורה בעת חתימתו על שני המסמכים ולכן היא פטורה מחובותיה כלפי הבנק. עוד טענה כי הבנק פעל באופן פסול במימוש המשכנתא על הבית שבבעלותה עם בעלה, וכי הבנק לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה כחייבת. התביעה השנייה הוגשה על ידי בעלה של אתי, מולי, והחברה שלו, שקיבלה את מסגרת האשראי מהבנק. מולי והחברה טענו כי הבנק חילל שיק שלא כדין, מה שהוביל לקריסת עסקי החברה וגרם לה ולחברה נזק רב. עוד טענו כי הבנק גרם להם נזק במימוש הבטוחות בחשבון החברה, לרבות החלפת היהלומים שהופקדו בבנק כבטוחה, ומימוש המשכנתא על משרדו של מולי. בית המשפט קבע כי כתב הערבות של אתי תקף, שכן היא לא הצליחה להוכיח את עוולות הבנק בתהליך החתימה, וכי הבנק עמד בחובות הגילוי שלו כלפיה. עם זאת, בית המשפט מצא כי כתב האישור אינו תקף, שכן הבנק לא עמד בהתחייבויותיו לברר את זכויותיה של אתי ואת משמעות הוויתור עליהן. עם זאת, בית המשפט קבע כי זכויותיה של אתי בבית כפופות לזכות הבנק לממש את המשכנתא עד לסכום מסוים. באשר לתביעתם של מולי והחברה, מצא בית המשפט כי הבנק פעל בסבירות בעת חילול השיק, לאחר מספר התראות למולי ולחברה על הצורך לשנות את הרכב הבטוחות בחשבון, שלא נענו. עוד קבע בית המשפט כי הבנק לא החליף את היהלומים נשוא הליכי ההוצאה לפועל, וכי הטענה כי עשה כן לא הוכחה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הבנק אינו אחראי לכל נזק שייגרם למולי או לחברה כתוצאה ממימוש הבטוחות, וכי לא הוכח הנזק הנטען לעסקי החברה. לפיכך, דחה בית המשפט את שתי הטענות. הבנק חויב לשאת בחלק מהוצאותיה של אתי, ומולי והחברה חויבו לשאת בהוצאות הבנק ביחד ולחוד.