בר"מ 5539/08

תקציר

בית הדין דוחה את בקשת הדחייה של המבקשת, ומוצא כי ניסיונם להציג את הנושא כעניין בעל חשיבות ציבורית כללית אינו משכנע. השאלה העיקרית, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, סובבת סביב אי עמידתם של המבקשים בנטל ההוכחה המוטל עליהם ביחס לעובדות הנטענות להם. משכך, בקשת רשות הערעור אינה מוצדקת, שכן היא נוגעת בעיקרה לסוגיות עובדתיות ספציפיות לפרויקט של המבקשים. בית המשפט דן בקצרה במסגרת המשפטית של מערכת ההיטל, מכיר בפגמיה אך גם מדגיש את יתרונותיה, לרבות הערכות צופות פני עתיד ופשטות. סבירותם של שיעורי ההיטל אינה נבחנת בנתונים ריאליים בדיעבד, שכן יש בכך כדי לערער את עצם מהותה של שיטת ההיטל. חובת העירייה לבצע שומות צופות פני עתיד מבטיחה את מקצועיות שיעור ההיטל ואת התאמתו להוצאות העירייה, ובכך להימנע מעשיית עושר שרירותית. בהנחה שנכונה טענת המבקשים כי תכנית המרתף לא נכללה במכנה החישובי, מקבל בית המשפט את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. להבדיל ממקרים אחרים בהם נקבעו טעויות, עדות המומחה מטעם המבקשים לא הייתה משכנעת, והם לא הביאו ראיות אחרות. בית המשפט קובע כי לעירייה לא הייתה חובה לכלול את תכנית המרתף בחישוביה, מה גם שמדובר בתכנית פיקדון הממתינה לאישור. טענת המבקשים, כי אם התכנית לא נלקחה בחשבון בתחשיב, אין לשלם את היטל הביוב בגין שטח המרתף נדחית. התחשיבים, בהיותם אומדנים, אינם נבחנים בנתונים בדיעבד, ואין למנוע מהרשויות המקומיות לגבות היטלים בגין תשתיות באזורים שאינם נכללים בתחשיב. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את יתר טענות המבקשים, אשר נדונו ביסודיות על ידי בית המשפט המחוזי. נטל ההוכחה נותר על המבקשים, ומעמדה של תכנית המרתף כתכנית מתאר אינו משנה זאת. אף שרצוי לעדכן את החישובים מעת לעת, נמנע בית המשפט המחוזי בצדק מלחייבו, שכן ערעור המבקשים התמקד בסבירות החישוב הקיים. לבסוף, גם טענת המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר פסקי דין קודמים נדחית בשל ההבחנות בין המקרים. פסק הדין בפרשת יוזמה נבדל מהמקרה הנוכחי בכמה היבטים מרכזיים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, אך ללא הזמנת הוצאות, בהתחשב בחישוב המיושן. ההחלטה נמסרה היום, 22 בפברואר 2010.