ת"א 37083-05-10

תקציר

פסק הדין דן בתקופת ההתיישנות של תביעת חבות מדינה לפי סעיף 5א לחוק אחריות המדינה, הקובע תקופת התיישנות של שנתיים מיום האירוע, הניתנת להארכה על ידי בית משפט בשנה נוספת לבגירים ועד שלוש שנים לקטינים, אם לא ניתנה לתובע הזדמנות סבירה להגיש בתוך התקופה. מדובר באירוע שהתרחש בגדה המערבית, שבגינו הגיש התובע במקור תביעה שנדחתה, והתביעה הנוכחית – שהוגשה מחוץ לחלון הזמן של שנתיים – מבקשת לקבוע האם ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות חלות לצד הדין הספציפי. רוב הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי סעיף 5א לחוק אחריות המדינה מהווה הסדר כוללני המונע את תקופת ההתיישנות הכללית, בהתבסס על לשונו ותכליתו החקיקתית, שהיא לתת מענה לקשיים ראייתיים הניצבים בפני המדינה בהגנה מפני תביעות מסוג זה. עם זאת, השופט במקרה זה מצדד בדעת המיעוט וטוען כי סעיף 5א הוא הסדר דל ומצומצם המתייחס רק לקיצור תקופת ההתיישנות, ואינו גובר על ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות. לפיכך, תקופת ההתיישנות הכללית, המאפשרת השעיות והארכות, חלה במקרה זה. זאת ועוד, השופט מדגיש כי התכלית החקיקתית העומדת ביסוד סעיף 5א – העוסק בקשיים ראייתיים – היא שיקול הנוגע לתחילתה ולמשכה של תקופת ההתיישנות, ואינה מצדיקה שלילת תחולתו של חוק ההתיישנות הכללי. פרשנותו של השופט נתמכת גם בהשוואה בין סעיף 5א להסדרים מיוחדים אחרים בחוק הנכות ובחוק התובלה האווירית, ובהצעת חוק התיישנות. בסופו של דבר, השופט קובע כי הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות חלות על מקרה זה, כלומר התביעה הנוכחית, שהוגשה בתוך שנה מיום דחיית התביעה המקורית, היא בתוך תקופת ההתיישנות. משכך, הבקשה נדחית, והנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪.