ע"א 1143/09

תקציר

חברה יזמה פרויקט מגורים בראשון לציון, וחתמה על הסכם עם המשיב, שהחזיק בעבר ב-20% ממניות החברה, מה שהופך אותו לאחראי על שיווק הפרויקט תמורת שכר ואחוז מרווחי הפרויקט. המשיב רכש גם מניות של החברה. בהמשך פרש המשיב מהחברה, ושני הצדדים חתמו על הסכם פרישה המפרט את התחייבויות החברה כלפי המשיב, לרבות העברתו לארבע דירות בפרויקט ותשלום המס עליהן, כאשר יתרת החוב תנוכה מדירה אחרת שקנה. החברה שיעבדה את זכויותיה בקרקע הפרויקט לשני בנקים כמלווים לבנייה. החברה נכנסה לכינוס נכסים ונקלעה להליכי פירוק, בעוד הבנקים מינו כונס נכסים לנכסי החברה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, התיר לו להירשם כשוכר במשך דורות בארבע דירות וזיכה אותו בתמורה למכירת דירה חמישית. החברה, כונס הנכסים והבנקים ערערו לבית משפט גבוה יותר בבקשה לעיכוב ביצוע, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים טענו כי הסכם הפרישה פורש באופן שגוי וכי הבנקים לא הסכימו לוותר על שעבודיהם על הדירות. המשיב טען כי למבקשים אין מעמד, ויש לדחות את הבקשה בשל פגמים פרוצדורליים וחוסר צדק. עם זאת, בית המשפט פסק נגד המשיב וקבע כי המבקשים לא הוכיחו הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין. ההחלטה התבססה על ההבנה כי הדירות הן בראש ובראשונה בעלות ערך כלכלי וכי האינטרס של המבקשים הוא כלכלי. יתר על כן, סיכויי הצלחת הערעור לא היו גבוהים, והמבקשים לא הביעו חשש כי לא יוכלו לקבל בחזרה את הפסדיהם הכספיים אם יזכו בערעור. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע והורה למבקשים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.