פש"ר 14911-07-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה להכריז על חייב פושט רגל. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם החייב פעל בתום לב, הן בטרם יצר את חובותיו והן במהלך הליכי פשיטת הרגל. החייב בתיק זה הורשע בביצוע מעשים מגונים בבתו הקטינה. הנסיבות שהובילו לבקשת פשיטת הרגל קשורות ישירות לעבירה פלילית זו. בית המשפט קובע כי התרת הכרזת החייב כפושט רגל תבטל את דרישת תום הלב, במיוחד נוכח חומרת העבירות שבוצעו. זאת ועוד, התנהלותו של החייב במהלך ההליך - לרבות אי דיווח על כל הכנסותיו, הגשת דוחות מאומתים ומסירת פרטים מלאים על מצבו הכלכלי - מעידה על חוסר תום לב. בנוסף, הימנעותו של החייב מלקיחת אחריות על מעשיו, הסברו הבלתי מניח את הדעת למשכנתא שנטלה אמו, אבטלה והסתלקותו מעיזבון אביו, כל אלה תומכים במסקנה לדחות את בקשתו. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את בקשת החייב בעיקר בשל נסיבות ההסתבכות והתנהלותו במהלך ההליך. ההחלטה גם מסירה את כל המגבלות שהוטלו על החייב, למעט איסור נסיעה של 90 יום, ומתווה את חלוקת ההוצאות הפרוצדורליות.