ת"א 43283-05-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני בנימוק שלא התרשם מתום ליבו של המבקש. המבקש טען כי חשבון פרו פורמה שביקש המשיב מתומחר יתר על המידה, אך התברר כי טענתם הקודמת אינה מוצדקת. בית הדין התחשב גם באיחור ניכר בבקשה, במאזן הנוחות שהיטיב עם המשיב ובאופיו של ההסכם שחייב יחסי עבודה קרובים – דבר שבית הדין אינו רואה כאפשרי נוכח התמוטטות האמון בין הצדדים. הבקשה נתקלה בעיכובים, ובית המשפט לא מצא כי הנסיבות מחייבות סעד זמני, מה גם שהמבקש לא שילם תשלומים כלשהם עבור בניית המלון כפי שנקבע בהסכם. מנגד, המשיבה כבר השקיעה סכום ניכר בפרויקט – 500 מיליון ₪ – וכל עיכוב נוסף בשל אי תשלום המבקש יגרור הפסדים כספיים משמעותיים. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע מטענת המבקש כי המשיב מסרב ללכת לבוררות, שכן המשיב הביע נכונות שהבורר ידון בבקשה למתן צווים זמניים. לבסוף, הכלל בעניין הערבויות הבנקאיות הוא אי התערבות, והמבקש לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות את התערבות בית המשפט במקרה זה. נוכח נקודות אלה, נדחתה הבקשה לצווי מניעה זמניים, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪.