סע"ש 40626-09-18

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד הנתבע #1 בחלקו, ודוחה את התביעה נגד הנתבעים #2 ו #4. לגבי הנתבעת #1 מתקבלות טענותיה הבאות של התובעת: אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, המזכה את התובעת ב-1,500 ₪; פיצויי פיטורים בסך 27,825 ₪; פדיון חופשה בסך כולל של 12,308 ₪; פיצוי בגין אי הפקדה לקרן פנסיה בסך 10,514 ש"ח; גמול שעות נוספות בסך 9,827 ש"ח והפרשי שכר ביוני 2013 בסך 1,850 ש"ח; דמי חגים בסך 3,867 ₪; דמי הבראה בסך 1,683 ₪; מענק שנתי בסך 2,400 ₪; אגרת כלכלה בסך 300 שקל; והחזר ניכוי בגין ניכוי יתר-קיום בסך 2,693 ש"ח, והוצאות משפט בסך 7,600 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, עם הפרשי ריבית והצמדה כמפורט להלן. בנוסף, נדרש התובע לשלם את הוצאות הנתבעים #2-4, סך של 1,200 ₪ כל אחד. השופטים קובעים כי התובע עבד אצל הנתבעת #1 בין השעות 07:00-16:30 או 17:00 עם הפסקה של חצי שעה בכל יום, וכי שכרו השעתי היה שכר המינימום לאורך כל תקופת עבודתו. חוזה העבודה עליו חתם התובע בתחילת עבודתו לא הספיק על פי החוק, ולכן על הנתבעת #1 לפצות את התובע בסכום של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. התובע זכאי לפיצויי פיטורים משום שהתבקש לעזוב את תפקידו לאלתר, ולא קיבל הודעה מוקדמת. עם זאת, מאחר והתובע בחר שלא להגיע לפגישה כדי לדון בסיום העסקתו, הוא אינו זכאי לכל פיצוי הלנה, והנתבעת #1 אינה נדרשת לשלם בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לגבי הטענה בעניין ההפרשות לפנסיה, השופטים מקבלים אותה בחלקה. הנתבעת #1 נדרשת לשלם 10,514 ₪ בגין אי הפקדה לקרן פנסיה, לאחר ניכוי הסכומים שכבר שולמו לתובע. התביעה לדמי הבראה מתקבלת באופן חלקי. התובע קיבל תשלומים עבור הבראה לאורך כל תקופת עבודתו, ולכן הסכום הנתבע הופחת ל-1,683 ₪. תביעת התובעת לימי חופשה מתקבלת בחלקה. התובעת זכאית לפדיון 54 ימי חופשה בסך כולל של 12,308 ₪. תביעת התובעת לדמי חגים מתקבלת באופן חלקי. מאחר והתובע שולם עבור ימי חופשה עד אוקטובר 2016, ואלה יכולים להיחשב כתשלום עבור חגים, זכאית התובעת לתשלום עבור 17 ימי חג, בסך כולל של 3,867 ₪. התביעה למענק שנתי מתקבלת באופן חלקי. נמצא כי התובעת לא קיבלה מענק שנתי בין יוני 2013 למאי 2015, ולכן על הנתבעת #1 לשלם 2,400 ₪ בגין כך. התביעה לדמי משק מתקבלת באופן חלקי. התובעת זכאית לדמי משק עבור החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2013, בסך 300 ₪. התביעה לשכר עבור חודש יולי 2018 נדחית, מאחר שהובהר במהלך דיון ההוכחות כי השכר הועבר לתובעת ביום 8.8.2019. התביעה להפרשי שכר ושעות נוספות מתקבלת באופן חלקי. לאחר עיון בכל תלושי השכר ודוחות הנוכחות, זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך 9,827 ₪, ולתוספת שכר עד יוני 2013 בסך 1,850 ₪. באשר לניכויים החודשיים, השופטים מקבלים חלקית את התביעה. הנתבעת #1 ניכתה כספים ממשכורתה של התובעת עבור מגורים, הוצאות נלוות ומצרכים, ועליה לשלם לתובעת 2,693 ₪ בגין אלה. הניכויים בגין ביטוח רפואי, חומרי ניקוי ואורז נמצאו חוקיים, והתביעה להחזרם נדחית. הטענות לקיזוז ניכויים מופרזים כנגד טענות התובע נדחות. לבסוף, התביעה להעלאת מסמך נגד הנתבעים #2-4 נדחית. השופטים קובעים כי התובע לא הוכיח די הצורך כי הנתבעים היו מעסיקיו, וכי הנתבעים לא שללו את התובע במתכוון מזכויותיו.