בג"צ 291/81

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המערערת על הדרישה לתשלום כופר בגין יבוא מוצרי טקסטיל לא מסומנים, ולטענת העותרת כי סוג הטובין לא צוין בחשבון הספק. העותרת טענה כי מעשיהם של המשיבים היו שרירותיים וכי הם הפתיעו אותה בנהלים חדשים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנהלים בהם נקטו המשיבים נקבעו בצווים שהוצאו בשנת 1979 והיו מוכרים היטב ליבואנים. הימנעותו של העותר מגילוי צווים אלה בעתירתו נתפסה כחוסר תום לב, והביאה את בית המשפט לדחות את העתירה ולבטל את הצו על תנאי. בית המשפט הדגיש כי בג"ץ מעניק סעד רק למי שפונה לבית המשפט בניקיון ובתום לב. במקרה דנן, השמטת עובדות מהותיות על ידי העותרים והצגה מטעה של טענותיהם הביאו לדחיית העתירה, יחד עם הדרישה לתשלום הוצאות המשיבים. פסק הדין משמש תזכורת לכך שיש להציג עתירות בשקיפות וביושר, וכל הסתרה של עובדות מהותיות יכולה להביא לדחיית העתירה ללא התחשבות לגופה.