עת"א 35566-08-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם קיימות ראיות מנהליות מספיקות לכך שהעותר, אסיר ביטחוני ששוחרר על תנאי במסגרת עסקת שליט, הפר את תנאי שחרורו. העותר טוען כי סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, המאפשר ליועץ המשפטי לממשלה למסור מידע חסוי לוועדה מבלי לגלותו לאסיר או לבא כוחו, אינו חוקתי ופוגע בזכותו לחירות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מדובר בחופש מוגבל של אדם שהורשע, והצורך להגן על ביטחון המדינה גובר על זכותו של העותר לדעת את הראיות נגדו. השימוש בראיות חסויות בהחלטות שחרור על תנאי מותר בנסיבות מסוימות, ובית המשפט מכיר בחומרת עבירותיו של העותר ובפגיעה הפוטנציאלית בשלום הציבור. החלטת הרוב של הוועדה, המבוססת על מידע חסוי, לבטל את שחרורו של העותר נחשבת סבירה וחוקית. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי העותר אכן הפר את תנאי שחרורו, דבר המצדיק את הביטול. לפיכך, העתירה נדחית, והמידע החסוי מוחזר לבא כוח המשיב.