ת"א 29322-10-10

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם הנתבע, רופא במקצועו, הקפיד על סטנדרט סביר של טיפול רפואי בטיפול בתובע, ואם לאו, האם קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם. התובעת טענה לרשלנות מצד הנתבעת בכך שלא הפנתה אותם לייעוץ גנטי ולא עדכנה אותם על בדיקות סקר קודמות. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שעברו בדיקות סקר קודמות, דבר שהיה קריטי לעניינו. השופט פסק לטובת הנאשם, וציין כי הנתבעים מילאו את חובת הזהירות שלהם. יתר על כן, גם אם הנתבעת לא הייתה מיידעת את התובעת בדבר עדכון בדיקות המיון, קבעה השופטת כי התביעה עדיין תידחה משום שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרה זו לבין הנזק שנגרם לתובעים. השופטת הדגישה כי הבדיקה לאטרופיה שרירית בעמוד השדרה (SMA) לא הומלצה בתקופה הרלוונטית ולא נכללה בסל התרופות. אי מילוי ההוראות הקודמות של התובעים והיעדר אינדיקציה לבדיקת SMA החלישו אף הם את טענתם. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי יסודות הרשלנות לא התקיימו ולכן נדחתה גם התביעה המבוססת על זכויות החולה. החלטה זו התקבלה מתוך אהדה עמוקה לאובדנם הטרגי של התובעים, אך היא לא יוחסה להתנהלות הנתבעת.