בש"פ 5/95

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להאריך את מעצרו של גבר שהורשע בעבירות מין ואלימות כלפי אשתו ובתו עד תום ההליכים. המערער שוחרר בעבר בערבות בתנאים מסוימים, ובהם הימנעות מכניסה לדירת המשפחה ואי קיום קשר עם אשתו ובתו ללא אישור. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה ללא בקשה בכתב לעיון חוזר כנדרש בחוק, אולם שני הצדדים טענו לגופו של עניין מבלי להעלות התנגדות זו. גם הערעור חולק לגופה של ההחלטה. השופט נתן עמית קובע כי מאחר שלא נפל עיוות דין פרוצדורלי בהיעדר בקשה בכתב – ובא כוח המערער לא התנגד לכך – אין לבטל את ההחלטה מטעמים אלה. לגופו של עניין, מציין עמית כי אמנם הרשעה לבדה אינה מצדיקה הארכת מעצר, אך מדובר בשיקול משמעותי, ובמקרה זה, התנהגותו האלימה בעבר של המערער ואופי עבירותיו, לרבות מעשי סדום ומעשים מגונים בבתו הקטינה, מצדיקים את זהירותו של בית המשפט המחוזי. נוכח חששה של המשפחה מפני המערער והסכנה הפוטנציאלית, מגיע עמית למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים הייתה מוצדקת ודוחה את הערעור.