ס"ע 44411-02-20

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעים קרוב לשמונה שנים, הגישה נגדם תביעה בגין זכאויות שונות הקשורות להעסקתה. עיקר המחלוקות היו באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים מלאים, לרבות קביעת השכר עליו היא מבוססת; פיצוי בגין אי העברת ההפרשות לפנסיה שלהם ושל התובע; וזהות המעביד, וכן השאלה האם יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכומים החייבים. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. באשר לפיצויי הפיטורים, קבע בית הדין כי התובעת זכאית לסך של 19,188 ₪ לאחר ניכוי הסכומים שכבר נצברו בקופת הפיטורים שלה ואלה ששולמו לה לאחר סיום העסקתה. הנתבעים חויבו לשלם את יתרת הסכום בסך 6,970 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל. לגבי ההפרשות החסרות לפנסיה מצא בית המשפט כי הנתבעים לא העבירו הן את חלקם והן את חלקו של התובע בהפרשות לקרן הפנסיה, למרות שניכו את האחרונה משכרה של התובעת. בית המשפט הורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין התרומות החסרות. התובעת הייתה זכאית להשבה בסך 4,475.47 ש"ח, אשר נוכה משכרה בגין חלקה בהפרשות, וסך של 5,143.77 ש"ח כפיצוי על חלקו של המעסיק, שני סכומים שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין בהפרשי הצמדה וריבית מינואר 2016 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, קבע בית הדין כי יתרת פדיון החופשה השנתית של התובעת עומדת על סך של 3,012 ₪ והורה לנתבעת, כמעסיקה האחרונה של התובעת, לשלם סכום זה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום ההעסקה. עוד קבע בית המשפט כי שני הנתבעים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 3,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנזכרים לעיל, אשר כללו את זכאותיה של התובעת, וכן את שכר טרחתה. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך לוחות הזמנים שצוינו או להסתכן בהפרשי ריבית והצמדה נוספים.