ת"א 54734-01-21

תקציר

התיק נסוב סביב עסק שביצע עסקאות בכרטיסי אשראי באמצעות הנתבעת, ישראכרט בע"מ, ספקית שירותי תשלום. בעל העסק תבע את ישראכרט בגין אי העברת תשלומים שהתקבלו מלקוח, בעקבות הכחשות עסקה מצד הלקוח. המחלוקת העיקרית נגעה לשלוש מתוך ארבע עסקאות, שכן דחיית העסקה הרביעית הגיעה במסגרת הזמן המותרת בחוק. בית המשפט התייחס בהרחבה לחוק שירותי תשלום, המתווה את תחומי האחריות של נותני שירותי תשלום, ומטרתו למנוע העברת לקוחות בין ספקים שונים. החוק גם מחייב ספקי שירות לשפות את לקוחותיהם במקרה של עסקאות בלתי מורשות. ישראכרט טענה כי החוק אינו חל מאחר והלקוח אינו תושב ישראל, אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי החוק חל על לקוחות בישראל, לרבות בית העסק המוטב. בנוסף, ניסתה ישראכרט להטיל את האשמה על העסק על כך שלא העסיק פרטי אימות משופרים, אך בית המשפט קבע כי טענה זו אינה תקפה, וציין כי הנתבעת אפשרה את העסקאות בלעדיהם. פסק הדין היטיב עם בעל העסק, וקבע כי ישראכרט פעלה שלא כדין בכך שעיכבה תשלום בגין שלוש העסקאות על בסיס הכחשת עסקה של הלקוח, שלא עמדה בלוח הזמנים של 30 יום. בעקבות זאת הורה בית המשפט לישראכרט להחזיר לבעל העסק סך של 213,764.34 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מינואר 2021. כמו כן, חויב הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 27,000 ₪. פסק הדין הדגיש כי התנהלותה של ישראכרט מנוגדת לחוק שירותי תשלום, והדגיש באופן ספציפי את אי החוקיות של הלנת תשלום בגין שלוש העסקאות.