תלה"מ 69248-06-21

תקציר

התביעה המרכזית במקרה זה סובבת סביב סכסוך הורי מר, בו האשימה האם את האב בניכור הורי, לשון הרע ופגיעה בפרטיות. האם תבעה פיצויים בגין טענות אלה. עם זאת, השופט בחן ביסודיות כל אחת מטענות האם ומצא כי הן חסרות שחר. באשר להרחבת החזות האסורה, ציינה השופטת כי התביעה נסובה בעיקר סביב ניכור הורי, פגיעה בפרטיות ולשון הרע. השופט סקר בהרחבה את ההיסטוריה של התיק, כולל פסיקות קודמות בנושא, ומצא כי הנתק בין האם לבנותיה נבע מהתנהגותה שלה. מהראיות עולה כי האם נהגה באלימות פיזית ומילולית, איומים והאשמות כלפי בנותיה, מה שהוביל לסירוב שלהן לקיים עמה קשר. כמו כן, הדגישה השופטת כי התנהלותה של האם במהלך ההליך המשפטי ולאחריו, שהתאפיינה בחוסר שיתוף פעולה ואי חידוש הקשר עם הקטינה מ', החמירה את המצב. משכך, דחתה השופטת את טענות האם בדבר ניכור הורי מצד האב. במעבר לטענת הפגיעה בפרטיות, דנה השופטת בטענות האם כי האב שכר חוקר פרטי שיעקוב אחריה ויצלם אותה, הפיץ את התמונות לבני משפחתו ולמכריו וצירף אותן לכתבי טענות. השופט הכיר בכך שחוקרים פרטיים פוגעים מטבעם בפרטיות במידה מסוימת, אך קבע כי במקרה זה הפגיעה בפרטיות הייתה סבירה והכרחית. לפיכך, נדחו הטענות בעניינו של החוקר הפרטי. השופט דחה גם את הטענה בדבר חלוקת התמונות למשפחה המורחבת ולמכרים כבלתי מוכחת. באשר לצירוף תמונות לכתבי טענות, קבע השופט כי פעולה זו אינה מהווה פגיעה בפרטיות מעבר לנדרש במסגרת הליכים משפטיים. כמו כן, השופט קבע כי האם לא הוכיחה פגיעה בפרטיותה כהגדרתה בחוק הגנת הפרטיות. נטל ההוכחה הוטל על האם, והתנהלותו של הנתבע לא נפלה בגדר החלופות המוגדרות לפגיעה בפרטיות. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. אשר לתביעת לשון הרע, בחן השופט את שלושת השלבים לקביעת קיומה של עוולה זו. הם כוללים הערכה האם הביטוי מהווה לשון הרע, לאחר מכן קביעה אם הוא נהנה מחסינות מוחלטת, ולבסוף הערכת אמיתות הפרסום והאינטרס הציבורי שלו. האם טענה כי האב פגע בכבודה וחשף אותה ללעג ולשנאה מצד ילדיהם ואחרים. עם זאת, השופט קבע כי ההתבטאויות שנאמרו במסגרת ההליך המשפטי, לרבות אפיון האם כ"אדם רע ואם אכזרית", חוסות תחת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הפוטר פרסומים שנאמרו במהלך דיון. עוד ציינה השופטת כי לא כל אמירה הנאמרת במהלך סכסוך משפחתי עולה כדי לשון הרע, והמבחן לקביעה זו הוא אובייקטיבי. מאחר שהאם לא סיפקה פרטים מעבר לגזר הדין המצוטט, השופט לא מצא בסיס לטענותיה על קללות וגידופים. גם אם התרחשו מקרים כאלה, הם לא יהוו עילה משפטית לפיצוי. יתר על כן, צירוף תמונות לכתבי טענות מוגן גם בחוק איסור לשון הרע. מאחר שהשופט הגיע למסקנה כי אין עוולת לשון הרע, הבקשה לפיצויים בעילות אלה נדחתה. לסיכום, השופט דחה את תביעת האם במלואה והורה לה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד קבעה השופטת כי אם הסכום לא ישולם בתוך פרק זמן זה, הוא יצבור הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומיום 24.8.2022.