ע"א 6991/14

תקציר

פסק הדין בתיק זה עסק בבחינה מפורטת האם הסכם חוב משנת 2004 מחייב את חריש, תוך התמקדות משמעותית בתפקידם ובסמכותם של יחידים החותמים בשם החברה. המערערים טענו כי יש לכבול את חריש להסכם חוב שנחתם על ידי המשיב מס' 2, וטענו כי גם אם למשיב מס' 2 אין סמכות פורמלית, ניהול פנימי או עקרונות של שליחות צפויה מראש יטילו אחריות. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שבדרך כלל אין לבטלם בערעור אלא אם נפלו בהם פגם חמור, מצביעים על כך שמעשיו של המשיב 2 אינם מחייבים את חריש. בית המשפט הדגיש כי למערערים נמסר בזמנו על ידי רו"ח מימון, רואה החשבון של חריש, כי המשיב מס' 2 אינו מורשה לחתום. הודעה זו ביטלה את ההסתמכות על כל סמכות משוערת. בית המשפט החיל את עקרונות דיני החברות על פני דיני השליחות, וציין כי פעולות המבוצעות מעבר לסמכותו של סוכן דורשות אישור מפורש של החברה, דבר שלא נעדר. בנוסף, באשר לחתימה מזויפת אפשרית של המשיב מס' 3, לא מצא בית המשפט כל ראיה הקושרת אותו למשיב, דבר המחזק את בטלות ההסכם. למרות טענות בדבר ויתור על תביעות הנוגעות לתקופת ההתיישנות, פסק הדין קבע כי ללא חוב בסיסי תקף, אין לוויתור כזה משקל. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ופוסק הוצאות כנגד המערערים.