עת"מ 20736-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל, בנימוק של איומים על חייהם אם יגורשו חזרה לארצות מוצאם. השופט פותח בתיאור הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, האוסרת על גירוש פליטים למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. ההגדרה של "פליט" על פי האמנה נדונה, תוך הדגשה כי אנשים העומדים בפני סכנת חיים בשל סיבות פליליות, כלכליות או אישיות עשויים שלא בהכרח להיות זכאים. השופטת מציינת את שטף העתירות הללו בתקופה האחרונה, רבות מהן דומות ואף זהות, ואת הצורך בהליך יעיל שיבחין בין מקרי מצוקה אמיתית לבין ניצול לרעה של המערכת מסיבות כלכליות. לאחר מכן פונה ההחלטה להיסטוריה הפרוצדורלית, ומתווה את "הנוהל הישן" של בקשות מקלט, שכלל סינון ראשוני על ידי נציבות האו"ם לפליטים וטיפול נוסף על ידי ועדה מייעצת ושר הפנים. בשנת 2011, זה הוחלף בנוהל חדש, שמטרתו להתמודד עם המספר הגבוה של בקשות חסרות ערך ברובן. התהליך החדש כולל ראיון ראשוני ומקיף, ואפשרות לדחייה על הסף לאחר שלב הראיון הראשוני. הוא מוחל על כל הבקשות שטרם הוכרעו, כולל אלה שהוגשו לפני יישומה. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואין לבטלו רטרואקטיבית. השופטת מדגישה את הצורך לבחון היטב כל מקרה ומקרה כדי לקבוע אם נשקפת סכנה ממשית לחייו של המבקש, ומכירה בכך שיש לתת צווי ביניים במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה למסוכנות, גם אם המבקש אינו עונה להגדרה המחמירה של "פליט". לעומת זאת, יש לדחות על הסף בקשות חסרות שחר, כגון כאלה המבקשות להאריך שהות מטעמים כלכליים או כאלה שמיצו את תקופת השהות החוקית שלהן. עורכי דין מוזהרים מפני הגשת עתירות קלות דעת ומומלץ לבחור בקפידה תיקים עם מצבים מסכני חיים אמיתיים. באשר למקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי העותר, אזרח תאילנדי השוהה בישראל שלא כדין למעלה משנה, לא הציג כל ראיה לסכנה לחייו. השופט מציין כי בקשת העותר זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהוגשו על ידי אותו עורך דין ואין בה פרטים או ראיות ספציפיות לתמיכה בטענה. לפיכך, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה על הסף, וכן נדחית הבקשה החלופית לזמן נוסף לעבודה ולגיוס כספים. ההחלטה מתקבלת בהיעדרו של העותר וללא צורך בדיון, בשל חוסר כדאיות הבקשה.