עמ"נ 204/08

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת בנוגע להיטלי ביוב הנגבים ממפעלים באזור התעשייה בר-לב, הנמצא בתחום המועצה המקומית המשיבה. המערערים התנגדו להיטלי הביוב שהטילה המועצה, מה שהוביל לפסק דין חלקי לטובת המועצה על ידי ועדת ערר. לאחר מכן הגישו המערערים בקשת רשות ערעור על ההחלטה, או לחילופין ערעור עצמו. השאלה המרכזית היא האם מערכת הביוב המשרתת את מפעלי המערערים קשורה לתשתית הביוב של המועצה. אם לא, ההיטל שנגבה מהמערערים לא יהיה מוצדק. ועדת הערר קבעה כי עמדת המועצה נכונה, וקבעה כי מערכת ההיטל מבוססת על כלל העבודות שמבצעת הרשות המקומית בנוגע למערכת תשתית ספציפית. הוועדה פירשה את היטל הביוב כמבוסס על כלל התשתיות בתחומי המועצה ולא רק על עבודות בודדות. נמצא כי המועצה מימנה תשתיות ביוב בתחומה, לרבות אזור בר-לב, ולפיכך חויבו המערערים בתשלום ההיטל. עם זאת, השופט קבע כי ועדת הערר שגתה בכך שלא בדקה אם קיים קשר בין מערכת הביוב בשטח המועצה לבין זו שבאזור בר-לב. השופט הדגיש כי תנאי לתוקפו של ההיטל הוא שמערכת הביוב משרתת את הנכס המדובר. מאחר שהוועדה לא ערכה בדיקה ראויה לביסוס קשר זה, פסק השופט לטובת המערערים. התיק הוחזר לוועדת הערר להמשך בדיקה בנושא. בנוסף, הורה השופט לוועדה לשקול טענות נוספות שהעלו המערערים בדבר היעדר החלטה פורמלית של המועצה להתקין או לרכוש את מערכת הביוב והיעדר מכתבי דרישה כדין. המשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, ופיקדונם יוחזר. פסק דין זה דורש למעשה להוכיח קשר ישיר בין ההיטל לבין השירות הניתן, ומחזק את התפיסה כי אין להשתמש בהיטלים אלה ככלי הכנסות כללי אלא באופן ספציפי לעלויות תשתית.