ת"א 15707-11-17

תקציר

השאלה המרכזית בתיק הייתה האם הנתבעת, שהייתה אחראית על רישום העברת הבעלות ברכבים, התרשלה כאשר רשמה את העברת רכבו של התובע ללא נוכחותו של האחרון. התובע טען כי הנתבע היה צריך לדרוש את ייפוי הכוח המקורי ואת תעודת הזהות של התובע, אשר זויפו, וכי רשלנות הנתבע גרמה נזק לתובע, שכן הרכב נמכר ולא ניתן היה להחזירו. הנתבעת טענה כי היא אינה אחראית לזיהוי זיופים וכי מילאה את חובת הזהירות המוטלת עליה. בית המשפט בחן את ההליכים שהנתבע היה אמור לפעול לפיהם על פי התקנות ומצא כי אכן חלה על הנתבעת חובה לדרוש את הימצאות המסמכים המדוברים. עוד נקבע כי הנתבעת לא מילאה את חובת הזהירות בכך שלא תיעדה את הצגת המסמכים האמורים, דבר שיצר נזק ראייתי שהעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי המסמכים אכן הוצגו. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לפיכך, נמצא כי הנתבע התרשל. באשר לקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, מצא בית המשפט כי אלמלא רשמה הנתבעת את העברת הבעלות במרמה, היה התובע יכול לקבל בחזרה את הרכב, ועל כן קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא היה אחראי לכך שלא הצליח להקטין את הנזק על ידי נקיטת צעדים משפטיים, שכן בנסיבות העניין סביר היה שהתובע יאמין כי פעולה משפטית לא תצלח. עם זאת, בית המשפט מצא את התובע התרשל באופן תורם בכך שמסר את הרכב לאדם זר מבלי לקבל תשלום מלא וללא נקיטת אמצעי אבטחה כלשהם, למרות שהתובע סמך על הנתבעת שתערוך את הבדיקות הנדרשות. באיזון בין רשלנות הצדדים, ייחס בית המשפט לתובע 40% אשמה תורמת לכך. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת בתשלום לתובע בסך של 241,200 ₪, שהיה שווי הרכב לאחר ניכוי הסכום ששולם, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה ממועד התביעה, אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. כמו כן נדרשה התובעת להמחות את זכויותיה ברכב לנתבע, אשר ינסה לתפוס ולממש את הרכב, תוך חלוקת התמורה בין הצדדים.