ת"א 8587-07-17

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב חוזה שנחתם בין התובעת, קורמן, לבין הנתבע, שפיגלר, ביום 21.7.2015, להתקנת מערכת כיבוי אש אוטומטית במלון ציון ירושלים בעלות כוללת של 220,000 ₪ בתוספת מע"מ. לדברי קורמן, שפיגלר שילם רק 160 אלף שקל, והותיר יתרה של 60 אלף שקל. עם זאת, תביעתו של קורמן לתוספת של 138,300 שקל בתוספת מע"מ לא נתמכה בראיות מספיקות ונראתה בלתי מבוססת. בתוך כך, טענה שפיגלר כי שילמה לקורמן, במלואה, ואף שילמה תשלומים נוספים בסך 160 אלף שקל בתוספת מע"מ. המחלוקת המרכזית הייתה ששפיגלר טענה שקורמן לא השלימה את העבודה כפי שהוסכם בחוזה, מה שהוביל אותה לשכור קבלן חדש שיסיים את העבודה. קורמן, לעומת זאת, טען כי הפסיק לעבוד בשל חובותיו התופחים של שפיגלר והחשש מהפסדים נוספים. בית המשפט מצא כי קורמן אכן הפר את החוזה ולא השלים את העבודה, ולכן שפיגלר היה רשאי לנכות מסכום החוזה את עלות השלמת העבודה, המוערכת בכ-40,000 ₪. בנוסף, פסק בית המשפט לשפיגלר 24 אלף שקל כפיצוי על עיכובים שנגרמו בשל הפסקות העבודה החד-צדדיות של קורמן, ועוד 5,000 שקל בגין עיכובים נוספים בשל הפרת החוזה. עוד טענה שפיגלר כי קורמן תכננה מערכת כיבוי אש ללא משאבה, שבסופו של דבר לא עמדה בתקנים, מה שגרם לה לעלויות נוספות. בית המשפט קיבל טענה זו, אך מאחר שהתשלום בוצע לחברה בבעלות קורמן, שלא הייתה צד להליך, בית המשפט לא יכול היה להורות על החזר. טענות אחרות שהעלה שפיגלר, בהן פגיעה במוניטין ותשלומים מופרזים, לא הוכחו ונדחו. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתו האישית של שפיגלר נגד קורמן, שכן הוא לא היה צד לחוזה, ולא נקבעה עוולה נזיקית שתטיל עליו אחריות אישית. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי שפיגלר חייב לקורמן את יתרת הסכום בסך 1,200 שקל מסכום החוזה המקורי, בתוספת הצמדה וריבית, בסך 1,300 שקל, שישולם בתוך 30 יום. קורמן חויבה לשלם לשפיגלר 6,000 שקל שכר טרחת עורך דין בגין דחיית תביעתו האישית נגדה, ואילו שפיגלר חויב לשלם לקורמן 4,000 שקל שכר טרחת עורך דין בגין הצלחת הגנתו מפני טענותיה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.