ה"פ 50113-02-12

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת על הזכויות במקום חניה בין השוכרים המקוריים (המבקשים) לבין הרוכשים הבאים (המשיבים) של דירה. המבקשים שכרו את החניה בשנת 1990 ולא רשמו את העסקה במשך למעלה מ-20 שנה. בינתיים, רכשו המשיבים את הדירה, שהגיעה לכאורה עם מקום החניה, בשנת 2010. המשיבים היו מודעים לכך שהמבקשים עשו שימוש במקום החניה אך לא חקרו את הנושא לעומק. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, הכיר ברשלנותם באי רישום חוזה החכירה, אך בסופו של דבר הטיל את האשמה על המשיבים בכך שפעלו בחוסר תום לב. הימנעותם של המשיבים מלבחון את החזקה בחניה והתעלמותם המכוונת מזכויות המבקשים שללו את טענת תום לבם. השופטת קבעה כי המשיבים עצמו את עיניהם לנוכח המצב, אותו ניתן היה לברר בנקל באמצעות פנייה למבקשים. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי טענת המשיבים כי לא היו מודעים למיקומו של מקום החניה עומדת בסתירה לעדויותיהם שלהם ושל עדיהם. השופט הגיע למסקנה כי המשיבים ידעו את מיקומו המדויק של מקום החניה והיו מודעים לכך שהמבקשים משתמשים בו. לפיכך, זכותם של המבקשים במקום החניה, שנקבעה מכוח חוזה החכירה משנת 1990, גברה על טענת המשיבים. המבקשים נדרשו לרשום את חוזה החכירה ונרשמה הערת אזהרה לרשם המקרקעין כדי למנוע דיספוזיציות עתידיות בנוגע למקום החניה. בשל רשלנות המבקשים, לא נפסקו הוצאות.