בש"פ 5329/24

תקציר

במקרה הנסקר, הערעור התקבל, ופסק הדין הדגיש את העיקרון לפיו התעקשותו של נאשם על חפותו אינה צריכה לפגוע בהערכת מסוכנותו במהלך דיוני מעצר. בהסתמך על תקדימים שונים, בית המשפט שב ואישר כי חיוב נאשם להודות או לקבל אחריות בשלב המעצר מערער את חזקת החפות, ועלול להוביל להודאות שווא. הודגש כי אין להסיק את מסוכנותו של אדם רק מסירובו להכיר בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט מתח ביקורת על שירות המבחן על כך ששקל מידע לא רלוונטי – כגון הכחשת הנאשם את הטענות – בהערכת מסוכנותו. במקרה זה, למערערים לא עבר פלילי קודם והם הפגינו דפוסי התנהגות נורמטיביים, המגיעים ממשפחות תומכות ויציבות. שירות המבחן לא זיהה כל סכסוך פעיל או כוונה לעשות שימוש לרעה בנשק הקשור למערערים, דבר המצביע על כך שמסוכנותם הוערכה יתר על המידה רק בשל הכחשותיהם. בית המשפט הציע כי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני עם פיקוח אנושי. משכך, היא הורתה להחזיר את התיק לבית משפט קמא לבחינה מחודשת, במטרה לקיים דיון מהיר ולשקול בזהירות את תנאי השחרור תוך השארת המערערים במעצר עד לקבלת החלטה. פסק הדין מדגיש את כיבוד החזקות המשפטיות ואת ההתחשבות הקפדנית בנסיבות הפרטניות בעת מתן צו מעצר.