ת"פ 511/97

תקציר

הכרעת הדין דנה בקבילותו של מזכר המקליט שיחה בין נאשם לבין סמל מאיר אדרי, לאחר מעצרו של הנאשם. הסנגור התנגד להגשתה כראיה, בטענה כי לא נמסר לנאשם על זכות השתיקה לפני קיום השיחה. השופט מצדד בהגנה, וקובע כי מאחר שהנאשם לא היה מודע לזכויותיו, הוא לא יכול היה לוותר עליהן ביודעין ומרצונו. לפיכך, יש להחריג את התזכיר, שנבע מפגיעה זו בזכות השתיקה החוקתית של הנאשם, כראיה. החלטה זו מתבססת על ההבנה כי חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העלתה את הזכות לחירות, וכפועל יוצא מכך את זכויות הנאשם, לרמה חוקתית. לפיכך, כל פגיעה בזכויות אלה חייבת להיענות בסנקציה מתאימה, אחרת הזכויות החוקתיות הופכות לחסרות משמעות. בעוד השופטים מכירים בכך שההחלטה הנוכחית עשויה להיראות מנוגדת לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, הם סבורים כי המהפכה החוקתית של מערכת המשפט מחייבת בחינה מחודשת של פסקי דין קודמים לאור חוק היסוד.