ע"א 216/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה למשיבים לשלם למערערת שכר טרחה בגין שירותים שניתנו, לרבות ריבית. הערעור העיקרי נוגע לריבית, כאשר המערערת טוענת לריבית של 15%, ואילו המשיבים טוענים לריבית נמוכה יותר. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ויתקון ואליה הצטרפו השופטים אשר וקיסטר, קובעת כי הריבית בשיעור של 11% תחול מיום הגשת התביעה ועד ליום 14.5.1973, ולאחר מכן השיעור יעלה ל-15%. החלטה זו מבוססת על פרשנותם של הדינים הפיננסיים והפרוצדורליים הרלוונטיים בישראל, ועל העיקרון לפיו אין להחיל את הדינים המהותיים רטרואקטיבית אלא אם נאמר במפורש. השופט ח' כהן מביא חוות דעת חולקת, וטוען כי העלאת הריבית צריכה לחול ממועד התביעה. לדברי כהן, פסיקת הריבית היא עניין פרוצדורלי ויש לפרש את החוקים הרלוונטיים כך שיאפשרו רטרואקטיביות. בנוסף, השופט ח' כהן מדגיש את הצורך לשמור על יציבות ואחידות בפרקטיקה המשפטית, ומציין את העוול שבשיעורי הריבית הנמוכים. השופט ברנזון, אף שהוא אוהד את הדעה החולקת, מיישר בסופו של דבר קו עם דעת הרוב, ומציין את היעדרו של סעיף רטרואקטיביות בחקיקה הרלוונטית. פסק דין זה שולח העתק מההחלטה לשר האוצר לבחינה מחודשת של הריבית והרטרואקטיביות שלה. הערעור שכנגד, בעניין גובה שכר הטרחה וניכויים מסוימים, נדחה, שכן בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת שיקול הדעת של השופט.