פר"ק 12422-04-15

תקציר

פסק הדין המדובר עניינו בבקשה לכפות אישור למכירת נכס. המבקש הסכים לרכוש את הזכויות במקרקעין מחברה בהליך של אכיפת שעבוד. עם זאת, הגורמים המטפלים בתיק לא הביאו את הסכם המכר לאישור בית המשפט, למרות חתימת המבקש על המסמך, משום שהנושה המובטח - שלטובתו נפתח הליך האכיפה - התנגד. הפקידים סברו כי התנגדותו של הנושה מוצדקת בהתחשב בכך שתמורת המכירה לא תכסה את החוב המגיע לו - שעמד על יותר מפי עשרה ממחיר המכירה המוסכם - ולכן הניסיון לכפות את המכירה יהיה חסר תועלת. בית המשפט לא מצא סיבה לחייב את הפקידים להביא את ההסכם לאישור, שכן הוא לא היה מאושר בשל התנגדותו המהותית של הנושה המובטח, שכן תמורת המכירה נועדה לכסות את חובו מעל לכל. בית המשפט הדגיש כי נושאי המשרה, במקרה זה, פועלים בשם החברה וכבולים לגבולות סמכותם, אשר במקרה זה לא כללה כפייה באמצעות מכירה שאינה כדאית. שיקול הדעת של הנושים בהערכת הכדאיות הכלכלית של העסקה כובד, ובית המשפט אישר כי לא יתערב בשיקול דעתם, במיוחד כאשר מדובר בנושה המובטח היחיד. גם טענת המבקשים כי הם כבר העבירו את מלוא סכום התמורה נדחתה, שכן לא היו ראיות לדרישה לתשלום זה מצד בעלי התפקידים, וההתנהלות נתפסה כאסטרטגית מצידו של המבקש. בהתחשב בכך שהסעד המבוקש על ידי המבקש היה מעניק לו בלעדיות על המכירה ומונע מאחרים להציע הצעות, הוא נדחה. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪.