סע"ש 42040-01-15

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת כמנהל אזור, טען כי פוטר שלא כדין ותבע מהנתבעת פיצויי פיטורים ופיצויים שונים. עם זאת, השופט מצא כי התובע התפטר מתפקידו ולא פוטר. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. התובע היה זכאי ל-6,715 ₪ בגין חופשה שנתית שלא נוצלה, שנצברה במהלך עבודתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובע 860.4 ש"ח ו-2,330.8 ש"ח כהפרשי פיצוי עתודות עבור נובמבר 2013 ואוגוסט 2014, בהתאמה, שכן הנתבעת לא העבירה סכומים אלה לתובע, למרות קבלתם מהמוסד לביטוח לאומי. סכומים אלה יצברו גם הפרשי הצמדה וריבית. השופטת דחתה את טענות הנתבעת לקיזוזים, לרבות תקופת ההודעה המוקדמת, הפרת חובת אמונים, שעות עבודה מופרזות ונזקים שנגרמו על ידי התובע בהליכים משפטיים, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. בסיכומו של דבר, טענות התובע התקבלו באופן חלקי, והוא חויב לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.