עת"מ 45929-04-21

תקציר

ליבת המחלוקת סובבת סביב חניון תת קרקעי בשטח של 3,500 מ"ר, שהוא חלק ממרכז מסחרי. העותר, פרומול, מנהל את המרכז המסחרי וטוען כי יש לסווג את החניון כחלק אינטגרלי מהמרכז, ובכך לחייב אותו במס בשיעור נמוך יותר. בינתיים, המועצה המשיבה מתעקשת לסווג את החניון בנפרד, מה שמביא לשיעור מס גבוה משמעותית. המועצה שינתה את סיווג החניון מ"נכסים אחרים" ל"נכסים נוספים", לכאורה כדי לתקן טעות שנעשתה בשנת 2004. עם זאת, השופט פסק לטובת העותר, פרומול. השופט קבע כי החניון מיועד בראש ובראשונה לשימוש לקוחות המרכז המסחרי ויש לראות בו נספח למרכז. עוד טענה השופטת כי פעולת המועצה לא פעלה כראוי ולא עלתה בקנה אחד עם "חוקי ההקפאה" – צווי ארנונה של רשויות מקומיות חייבים לעמוד בחוק הסדרים ממלכתיים, שמטרתו למנוע פגיעה כלכלית. לפיכך, החלטת המועצה לסווג את החניון כ"נכסים נוספים" הייתה בלתי חוקית. השופט נעתר לעתירה, ביטל את החיוב שהוטל על פרומול והתיר למועצה לגבות תעריף היסטורי עד להסדרת הסיווג. בנוסף, חויבה המועצה לשלם לפרומול הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 שקל, בצירוף אגרות בית משפט והבדלי הצמדה.