עת"מ 3947-04-10

תקציר

העירייה המשיבה טענה כי יש לדחות את העתירה משום שהוגשה באיחור משמעותי, והעותר היה מודע להליכי גביית החובות שננקטו נגדו במשך שנים. פסקי דין ניתנו נגד העותר בשנים 1994 ו-1998, והעירייה נקטה נגדו בהליכי הוצאה לפועל וגבייה מנהלית, עליהם נודע לו כדין. העותרת השיבה רק בשנת 2006 והגישה את העתירה בשנת 2010 – שתי התגובות התעכבו באופן בלתי סביר. זאת ועוד, ניסה העותר להסתיר את העובדה שננקטו נגדו הליכים משפטיים באמצעות העלאת טענות הסותרות את הודאותיו הקודמות בהליכים משפטיים אחרים. עוד טען המשיב כי חובו של העותר אינו חסין משום שהעירייה פעלה ללא הרף לגביית החוב, לרבות ייזום תביעות אזרחיות והליכי גבייה מנהליים. בית המשפט הסכים עם המשיב בכל הסעיפים. בית המשפט קבע כי העתירה אכן הוגשה באיהוי ניכר וכי מאמציו המתמשכים של המשיב לגבות את החוב הביאו לכך שהוא לא הפך לאסור על פי חוק. בית המשפט הדגיש כי המשיבה שינתה באופן ראוי וסביר את שיטות הגבייה שלה בתגובה לחוסר המעש של העותר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.