תמ"ש 23494-01-10

תקציר

פסק דין זה עוסק במאבק משמורת של בני זוג שנפרדו כאשר ילדם, נ.ש., היה בן 6 חודשים בלבד. שני ההורים נאבקים מאז על המשמורת, המגורים והחינוך של הילד. הילד נמצא במשמורת משותפת מאז לידתו. עם זאת, החלטתה החד צדדית של האם לעבור לעיר אחרת שיבשה את הסדר המשמורת המשותפת. בית המשפט נאלץ להתערב ולהכריע בעניין לאחר שההורים לא הצליחו להגיע להסכמה, וכל תושב העיר רצה להשאיר את הילד אצלם. מספר גורמים נשקלו על ידי בית המשפט כדי להכריע בתיק. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את הכשירות ההורית של שני הצדדים על סמך מבחנים פסיכולוגיים וראיונות. המלצת המומחה, יחד עם טובת הילד, הייתה השיקול העיקרי. המומחה סבר כי האב כשיר יותר לדאוג לצרכיו הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים של הילד. האב הראה יותר נכונות ויכולת להבטיח את רווחתו של הילד ובילה זמן רב יותר בטיפול בילד עצמו. האם, לעומת זאת, העדיפה את הקריירה שלה ואת צרכיה האישיים על פני צרכי הילד, כפי שבא לידי ביטוי בבחירתה להתרחק ובלוח הזמנים שלה בעבודה. היא השאירה את הטיפול בילד בעיקר לסבתא. כמו כן נלקחו בחשבון גורמים נוספים כגון העדפות הילד, זמינותם ונגישותם של ההורים, יחסיהם עם הילד ואחד עם השני והשפעת ההחלטה על חייו בהווה ובעתיד. בית המשפט העריך את הקשר של הילד עם שני ההורים ואת חשיבות שמירת הקשר איתם. צוין כי הילד העדיף את אביו, והיה לו קשר קרוב יותר איתו ועם סבתו מצד אביו. המעבר של האם הפך אותה לפחות נגישה וזמינה לילד. בית המשפט לקח בחשבון גם את חזקת הגיל הרך, המעדיפה את משמורת האם, אך סבר כי ניתן לעקוף את החזקה במקרה זה בשל גורמים משכנעים אחרים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת האב והעניק לו משמורת פיזית על הילד. הילד היה מתגורר עם האב בנצרת עילית ולומד שם בגן ילדים. האם זכתה לביקורים שלושה סופי שבוע מתוך ארבעה וביקור אחד באמצע השבוע בכל שבוע. בית המשפט גם הורה לשני ההורים לשתף פעולה בקבלת החלטות על חיי הילד ולחלוק את המשמורת המשפטית. האם נדרשה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של האב, בסך 15,000 ₪.