ע"א 27947-11-15

תקציר

המערערים ביקשו לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, שהורה על מחיקת הודעות שנשלחו לצדדים שלישיים. משכך, תמך המשיב בפסק דינו של בית משפט קמא וטען כי התנהגותם הפסולה והמחדלים הפרוצדורליים של המערערים גרמו לעיכובים. המשיב גם לא היה צד להליך למעלה מ-3 שנים וסבר כי זכויותיו ייפגעו אם ההודעות לצדדים שלישיים יתאפשרו. התובעים לא התנגדו להודעות אך השאירו את ההחלטה לבית המשפט. בית המשפט הכיר ביתרונות שמיעת הודעות לצדדים שלישיים, הכוללים מניעת החלטות סותרות, חיסכון במשאבים שיפוטיים ובעלי דין וצמצום פער הזמנים בין אחריות הנתבע לבין הכרעה בתביעות נגד הצד השלישי. מצד שני, הודעות לצדדים שלישיים עלולות לסבך את התהליך, להגדיל עלויות ולבזבז משאבים אם התביעה העיקרית תידחה. באופן אידיאלי, על הנתבע להגיש הודעה לצד שלישי בשלב המוקדם ביותר של ההליך. במקרה דנן, הסכים בית המשפט קמא עם בית משפט קמא כי המערערים לא עמדו בהוראות תקנה 136, אך עדיין סבר כי עדיף דיון מאוחד על פני שני דיונים נפרדים, מה גם שטרם הוגשו ראיות. בית המשפט אף סבר כי בית משפט קמא יכול לנהל את ההליך ביעילות ולשמור על זכויות כל הצדדים מבלי לפגוע במשיבים. לפיכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית משפט קמא נדחה, והתביעה העיקרית וההודעות לצדדים שלישיים יידונו יחד. בית המשפט גם המליץ לשקול דיונים נפרדים בנושאים ספציפיים. גם צו ההוצאות בוטל, פיקדון המערערים הוחזר על ידי האוצר, ופסק הדין ניתן לצדדים.