עת"מ 1586-02-15

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לבטל את דרישות העירייה המשיבה לתשלום היטלי פיתוח שונים. בעתירה נטען כי התשלומים אינם חוקיים, שכן העירייה לא ביצעה כל עבודות פיתוח ולכן לא יכלה לגבות עבורם סכומים כספיים; זאת ועוד, טענה העותרת כי כבר שילמה לעיריות עבור אותן עבודות פיתוח וכי ההסכם המשולש פוטר אותה מתשלום היטלים אלה. עם זאת, השופט מצא כי טענות העותר חסרות שחר. השופט הדגיש כי סמכותה של העירייה לגבות היטלי פיתוח מעוגנת בחוקי עזר רלוונטיים, שאינם מחייבים את העירייה לשאת בהוצאות ספציפיות בגין עבודות הפיתוח בטרם תדרוש תשלום. במקום זאת, היטלים אלה מחושבים על בסיס שטח הנכס. עוד ציינה השופטת כי העותרת חתמה מרצונה על מכרז וחוזה המכירים בצורך לשלם את ההיטלים, דבר שסותר את טענתה כי היא סבורה שהתשלומים לעירייה יכסו את כל ההוצאות. בנוסף, קבעה השופטת כי ההסכם המשולש אינו מחייב את העירייה, והפטור שהציעה אינו תקף על פי פסיקת בית המשפט העליון. לבסוף, אישר השופט כי חוקי העזר הרלוונטיים נחקקו כדין והיוו בסיס תקף לדרישות ההיטל. גם טענות העותרת בדבר כפל תשלומים ואפליה נדחו, שכן השופט אישר את חוקיות ההיטלים. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.