בד"מ 42/06

תקציר

פסק הדין מזכה את עו"ד קובל מכל האישומים האתיים שיוחסו לו בתלונה. האירועים המדוברים התרחשו ב-10 במאי 2005, כאשר קובל היה דייר במלון Q. על פי התלונה, קובל העלה טענות שווא בפני צוות המלון והמוקד העירוני כי המלון מוכר משקאות אלכוהוליים בניגוד לחוק, והעיר הערות בלתי הולמות לעובדי המלון, לרבות הטרדות מיניות. בית הדין בחן כל אירוע בנפרד ומצא כי התנהגותו של קובל, אף שהייתה לא מנומסת ואף גסה בחלק מהמקרים, לא היוותה עבירה אתית משום שהתרחשה במסגרת פרטית ולא הייתה קשורה לעבודתו כעורך דין. בנוגע לדיווח הכוזב לכאורה, בית הדין מצא כי קובל ראה משקאות אלכוהוליים במלון וכי זכותו כאזרח לדווח לרשויות על פעילות בלתי חוקית אפשרית. העובדה שהפקחים לא מצאו הפרה לא הוכיחה שהדיווח היה כוזב. בית הדין הדגיש כי חשוב שעורכי דין, כשומרי החוק, יוכלו לממש את זכויותיהם כאזרחים, לרבות הזכות להתלונן, ללא חשש מתביעה משמעתית. באשר לטענות בדבר התבטאויות בלתי הולמות, הבחין בית הדין בין התבטאויות שאינן חוקיות (שאין לסבול אותן) לבין התבטאויות לא מנומסות או גסות רוח שאינן מפרות את החוק (החורג מתחום כללי האתיקה). לדברי בית הדין, דבריו של קובל לא היוו עבירה אתית, גם אם אינם ראויים, שכן הם נאמרו במסגרת פרטית ולא עברו על החוק. לבסוף, ציין בית הדין כי לא מצא כי התנהגותו של קובל נבעה מ"רדיפה" או ממניעים זדוניים כלשהם מצד העדים. למרות שנמתחה ביקורת על התנהגותו של קובל בתחילת ההליך, לא נגבו נגדו הוצאות בשל התנהלותו.