פש"ר 12329-04-10

תקציר

המשיבה ביקשה מעמד של דיירת מוגנת לדירה שנבנתה ללא היתר, בטענה כי בהיותה בת זוגו הגרושה של החייבת, היא זכאית לו לפי סעיפים 21 ו-33(א) לחוק הגנת הדייר, וכן הוראת דיור ארעית בסעיף 86א לפקודה. עם זאת, השופט דחה את טענת המשיב וקבע כי מאחר שהדירה נבנתה שלא כדין, אין באפשרותה להעניק דיירות מוגנת. יתר על כן, המשיב לא המציא תצהיר מהחייב המעביר את זכויותיו אליה, שהוא תנאי הכרחי. עוד טענה השופטת כי המשיבה לא עמדה בדרישות לדיירות מוגנת לפי סעיף 21, ואף לא הייתה זכאית לדיירות מוגנת לפי סעיף 33(א) מאחר שאינה בעלת הנכס. השופט התייחס להסכם ממון בין המשיב לבין החייב, וקבע כי הוא העניק במפורש את הדירה לאחרון באופן בלעדי. בנוסף, נדחתה תביעת המשיב לדיור זמני לפי סעיף 86א כתצהיר החייב והודעותיו של המשיב עצמו אישרו כי לא התגוררו יחד. מטעמים אלה קבעה השופטת כי על המשיב וכל דייר אחר לפנות את הדירה עד למועד שנקבע.