פש"ר 1707/04

תקציר

המנהל המיוחד של מלטצ"ל בע"מ ביקש מרשות שדות התעופה לשלם לחברה את הסכומים המגיעים לה בגין עבודתה בפרויקט נתב"ג 2000, בטענה כי רשות שדות התעופה פעלה בחוסר תום לב בסירובה לבצע את התשלומים. רשות שדות התעופה, לעומת זאת, טענה כי ביטלה את החוזה כדין בשל עיכובים והפרות מצד צמנטשל, וכי צמנטשל אכן חייבת לה כספים. השופטת מצאה כי המחלוקת נסובה סביב סוגיות משפטיות ותיעודיות, ובחרה להכריע בהיעדר שני הצדדים. השופט קבע כי השאלה המרכזית היא האם ביטול החוזה על ידי רשות שדות התעופה בשנת 2004 היה חוקי, והאם הוא בוצע בתום לב. הם קבעו כי חדלות הפירעון של צמנטשל אינה מהווה באופן אוטומטי הפרת חוזה, אך יש לממש זכויות חוזיות בתום לב. השופט קיבל את טענת המנהל המיוחד כי הסיבה הדומיננטית לביטול היא הסירוב לבצע העדפת נושים - האסורה על פי חוק חדלות פירעון - וכי טענות רשות שדות התעופה הן במידה רבה תוצאה של הביטול. השופטת דחתה גם את טענת רשות שדות התעופה כי הבקשה להוראות לא הייתה מספקת מבחינה פרוצדורלית, וציינה כי השימוש בהליך זה הוכר בפסיקה כתחליף הולם לפעולה רגילה, במיוחד במקרים הקשורים לדיני חדלות פירעון. הם הדגישו כי טענת אי ההתאמה הפרוצדורלית תמוהה, ודינה להידחות, מה גם שהמחלוקת הייתה משפטית בעיקרה ולא דרשה בירור עובדתי מקיף. לגופו של עניין, קבע השופט כי דרישת רשות שדות התעופה לשלם את חובות העבר של מלט לקבלני משנה כתנאי להמשך ההתקשרות אינה חוקית, שכן היא מהווה העדפת נושים אסורה. הם הגיעו למסקנה כי הסיבה הדומיננטית לביטול החוזה הייתה סירובו של המנהל המיוחד להיענות לדרישה זו, וכי יתר הטיעונים התומכים של רשות שדות התעופה אינם מבוססים. לפיכך החליט השופט כי יש לקבל את הבקשה, והורה לרשות שדות התעופה לשלם את הוצאות המנהל המיוחד ושכר טרחת עורך דין.