ת"א 47123-10-19

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה שהוגשה בשנת 2011 לפירוק שיתוף במקרקעין בהשתתפות מספר צדדים, שנמשכה כעשור. בתחילה עתרו התובעים לחלוקת המקרקעין בעין, אך לאחר הליכים שונים נקבע כי הדבר אינו אפשרי, ופירוק השותפות יהיה באמצעות מכירה בהוראת בית המשפט. הן הנתבע והן התובעים הגישו בקשות לחייב את הצד השני בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. הנתבעת מס' 1 טענה כי נאלצה למכור את זכויותיה שלא מרצונה בשל הערכת השווי הנמוכה שנקבעה על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט ותבעה מהתובעים סך של 179,980 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים, שדרשו גם שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪, טענו כי תביעתם לפירוק השותפות התקבלה וכי בקשתה של הנתבעת מס' 1 מופרכת. בית המשפט חילק את החלטתו לשתי תקופות: הניסיון לחלק את הנכס בעין, שנמשך עד מאי 2018, והתקופה שלאחריה, שבה עבר המוקד לבחינת פירוק השותפות בדרך של מכירה. בפעם הראשונה קבע השופט כי שני הצדדים גילו נכונות לחתור לפילוג בעין, וכל צד צריך לשאת בהוצאותיו. באשר לתקופה השנייה, הורתה השופטת לתובעים לשפות את הנתבעת מס' 1 בגין חלקה בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, בסך 6750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. השופטת טענה כי התובעים המשיכו בתביעה, מה שאילץ את הנתבעת מס' 1 לשאת בהוצאות אלה. עם זאת, השופטת לא קיבלה את מרבית טענותיה של הנתבעת מס' 1, וציינה כי היא לא ביססה את טענותיה ולא הביאה כל ראיה לכך שנאלצה למכור את זכויותיה. עוד קבעה השופטת כי החלטת התובעים למכור את חלקם אינה תומכת בטענותיהם כנגד מעשיה של הנתבעת מס' 1. בנוסף, נדחו הבקשות להוצאות משני הצדדים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.