עפ"ג 55777-05-20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעבירות סביבתיות שבוצעו על ידי שני מערערים: עברון תמם מיחזור (המערערת מס' 1), המפעילה אתר הטמנה ומיחזור, וקיבוץ עברון ניהול ואחזקות בע"מ (המערערת מס' 2), המנהלת את האתר. העבירות כוללות הפעלת עסק בניגוד לתנאי הרישיון, זיהום מים, מפגעי ריח וזיהום אוויר. תקופת הגשת כתב האישום היא ממרץ 2010 עד נובמבר 2015. המערערת מס' 1 הינה שותפות המחזיקה ומפעילה את אתר ההטמנה, ומחזיקה ברישיון העסק. המערערת מס' 2 היא חברת הקיבוץ ובבעלותה הקרקע עליה נמצא אתר ההטמנה. בית משפט קמא הרשיע את שני המערערים בכל האישומים, וגזר על המערער מס' 1 קנס בסך 600,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 1,200,000 ₪, ועל המערער מס' 2 קנס בסך 350,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 700,000 ₪. המערערים ערערו על הכרעת הדין ועל גזר הדין. עם זאת, הערעור על פסק הדין בוטל מאוחר יותר. באשר לעונש טענו המערערים כי בית משפט קמא חרג ממדיניות הענישה המקובלת, לא שקל היעדר נזק או נזק, ולא יצר איזון ראוי בין נסיבות מחמירות לנסיבות מקלות. המערערים ביקשו קנס בסך 150,000 ₪ לשני המערערים. המדינה התנגדה לערר בטענה כי גזר הדין משקף את חומרת המעשים בהם הורשעו הנאשמים, וביקשה לדחות את הערעור. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, תוך שהוא מכיר בצורך בענישה חמורה בגין עבירות סביבתיות, אך גם בהתחשב בחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, בהשקעה במטמנה חדשה ובשיתוף הפעולה בין המערערים לגופי הפיקוח. הקנס על המערער מס' 1 הופחת ל-400,000 ₪ ועל התחייבות כספית בסך 800,000 ₪, ועל המערערת מס' 2 ל-200,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 400,000 ₪. שני הקנסות ישולמו לקרן לשמירה על הניקיון.